מי צריך עוד אוסף של אולדיז ישראלים? אנחנו בשנות השישים, שנים שמבחינתי היו בעיקר ביטלס, רולינג סטונס ובוב דילן, אבל פה שרו "לו הייתי פירט" ו"לחיי העם הזה". "סימן שאתה צעיר" – נקרא האוסף על שם שיר שביצעה שלישיית גשר הירקון למילים של יוסי גמזו וללחן אירי, אלא שהקשר בין השם ובין 71 השירים בדיסק המשולש – מקרי בהחלט.
קו מוליך? ישראליות נוסח השישים? סגנון של מוסיקה ישראלית עממית או פופ ישראלי? לא נשבור את הראש. סגנון לא היה ולא נברא. שפע השפעות התנקזו לכאן מכל מקום. מה שמכנים "שירי ארץ ישראל" לא היו משהו אורגני, שנבע ממסורת שעברה מאב לבן, אלא הגיעו דרך מוסדות תנועות נוער (מוסיקה סלווית, "רוסית"), שירונים מודפסים של ההסתדרות וכמובן הלהקות הצבאיות.
71 שירים מוגדרים על העטיפה – "השירים היפים של ה-60". לא כולם שווים האזנה חוזרת. אני מוכן לתת בקלות רשימה של 20 שלא שווים געגוע: למשל – "דבר אלי בפרחים" של גאולה גיל מעולם לא דיבר אלי. גם"באיפה את אהובה" של יהורם גאון מעולם לא התאהבתי.אבל ל"יש מקום" (דיסק 3) יש עוד מקום בליבי. "לפנות ערב" עם עדנה גורן – הוא געגוע ערב מגיע ונוגע, "בשנה הבאה" של אילן ואילנית כבר לא, למעשה מעולם לא ממש הגיע.
"זמר שלוש התשובות" עם רבקה זוהר – שרד את הזמן, אם כי בביצוע הישן נשמע צעקני משהו. דרוש ביצוע מחודש. לעומת זאת "פרח הלילך" עם חוה אלברשטיין ממשיך לעמוד במבחן הזמן. "בוא הביתה" עם שולה חן ו"כבר אחרי חצות" עם אילנית עשו את שלהם. הדואט איינשטיין גאולה נוני ב"לי ולך" – ראוי לגנזך. "לילה בחוף אכזיב" עם "שלישיית גשר הירקון" מקבל ארכה.
"אינך יכולה" עם "החלונות הגבוהים", "צרות טובות" – השלושרים – עוברים לפנתיאון של הזמר העברי. רוח ים-תיכונית: "סיגל" עם אריס סאן – קוריוז, "נערה ממש אוצר" עם עליזה עזיקרי – עובר את מחסום הזמן. "הנשיקה הראשונה" עם גילה אדרי – לבוידעם. אריק איינשטיין של "מה שהיה היה" משיב משב נוסטלגי חם. את "שיר אהבה ישן" ("אניטה וחואן") מקבלים שרוט מצמד דרום ולא מהפרברים, שיגיעו בדיסק 3 עם "ביתי אל מול גולן".
שירי שלישיית גשר הירקון מגיעים בדיסק הראשון ("לילה בחוף אכזיב", "אותך") וגם בדיסק ג' ("סימן שאתה צעיר")
דיסק ב' – כולו משירי הלהקות הצבאיות של השישים. דיסק ממוקד – מאפשר לבחון מגמות למשל – שליטתם של המלחין והמעבד יאיר רוזנבלום (13 שירים מתוך 24), ושל להקת הנח"ל (10 שירים מ-24) מ"שמלה אדומה" ועד "חורשת האקליפטוס", להתרפק על קולם של סולנים דאז – שלמה ארצי ששר במסגרת להקת חיל הים את "כשאהיה גדול", מוטי פליישר ב"החיים היפים" במסגרת להקת הנח"ל, דני בן ישראל – בקולו המיוחד שר את "כוכב הצפון" במסגרת להקת פיקוד צפון, דני וסלי – "אנחנו שנינו מאותו הכפר" צילה דגן ואופירא גלוסקא ב"חורשת האיקליפטוס", רבקה זוהר – "מה אברך" במסגרת להקת חיל הים. על זוהר נתרפק גם בדיסק השלישי ב"על כפיו" (פסטיבח הזמר והפזמון – 1969)
מה שמיוחד בדיסק ב' שהוא מעין אוסף מייצג ממצה של תקופת הלהקות הצבאיות בימי שיאן, שהוא גם מעין משוט היסטורי בתולדות המדינה, מה שמגביר את משבי הנוסטלגיה.
דיסק 3 רצוף מזכרות נוסטלגיות מרופטות יותר – פותח עם "שיר השכונה" (חפר-ארגוב) ו"התרנגולים" שחוגג 46 שנים, "חיימקה שלי" עם רחל אטאס (1964) – נשלף מהבוידעם ושם צריך להישאר, וגם "שובה אלי" עם "צמד הגיטרות" לא ראוי עוד להיכנס לאוסף, כנ"ל שלישיית שריד עם "טוב ללכת בדרכים".
"שיר הכרם" (שבתאי-ארגוב) חוזר במשב רענן עם ליאור ייני בעיבוד שדי הפתיע אותי – של ולדימיר קוסמה, מעבד הסרטים הרומני הנודע ("הבלונדיני עים הנעל השחורה", "רבי יעקב"). השירים המרגשים בדיסק 3 הם של שלום חנוך ואריק איינשטיין – "הימים היפים והארוכים" מאלבומו של אריק "מזל גדי" (1968) ו"פראג" מפסטיבל הזמר והפזמון (1969) נעים להיזכר גם בדואט של חוה אלברשטיין ודני גרנות "רק על עצמי" מתוך "שירי רחל" (1968), ואם חוה – אז "מרדף" של ירון לונדון ונחום היימן מפסקול הסרט "המלחמה לאחר המלחמה" (1969)
