בוסה נובה עושה לי את זה. קסמה בעיני – אינו ידוע. הסיפור שלה מוליך לסוף שנות החמישים של המאה הקודמת. פתאום הלחנים האלה החדישים של אנתוניו קרלוס ג'ובים, שהפעימו את האמריקנים אשר אימצו אותה בהתלהבות.

"בוסה נובה" מתורגם כ"טרנד חדש" או "גל חדש"- בפורטוגזית,.  סגנון ברזילאי בעל גוון ג'אז שהתפתח מהסמבה באמצע המאה ה-20. מאופיין בתחושה "חלקה" (Smooth), הוא מורכב יותר מבחינה הרמונית מאשר סמבה ופחות מבוסס קצב הקשה.

סקסופניסט הג'אז סטן גץ בנה קריירה על ג'ובים. ג'ובים יחד עם וינישיוס דה מוראס הם שהעלו את הבוסה למפה העולמית, גם בזכות המוסיקה שכתבו לסרט זוכה האוסקר (1959) "אורפאו נגרו". שורשיה – בסמבה, אותה תערובת של מקצבים אפריקנים, מנגינות פורטוגזיות שקרמו עור וגידים בשכונות העוני של ערי ברזיל. כמו הבלוז לג'אז – הסמבה היתה בסיס הבוסה. בחמישים ובשישים, מלחינים ברזילאים שהושפעו מהג'אז המערבי יצרו מה שנקרא "סמבה קנסאו" – הרבה יותר מורכבת מלודית, אינטרוספקטיבית. דה-מוראס, ג'ובים, דוריבל קאימי ואחרים הרחיבו את מבנה הסמבה המסורתית והמציאו מנגינות שנשמעו לכאורה פשוטות, אבל למעשה טמנו בחובן חדשנות מרעישה. כשהבוסה קיבלה תאוצה, היא פשוט – חצתה גבולות גיאוגרפיים-תרבותיים בקלות מדהימה. "הנערה מאפנמה" של ג'ובים התחרה עם "יאסטרדיי", להיטים של לנון ומקרטני על תואר השיר המכוסה-מבוצע ביותר בהסטוריה של המוסיקה הקלה.
והנה האוסף הזה של "פוטומיו", עם העטיפה האתנית-עממית-צבעונית הזו מגישים משהו על קצה המזלג של הסגנון, למעשה סלט של שמשקף כמה אספקטים של הבוסה, ריענון למוסיקה של דור המייסדים.
נמצא כאן את הקוורטט של ג'ובים-מורלנבאום, (עם הצ'ליסט ז'אק מולנבאום – דגימת סאונד למטה) שהוקם שנה אחרי מותו של ג'ובים בגרסה לשיר מתוך "אורפאו נגרו".
Da Lata רביעיה שמערבת את הקצב והמלודיה הברזילאים עם אווירת המועדונים בלונדון, מלנכוליה ברזילאית עם אלמנטים של מוסיקת דאנס עכשווית בשיר "צבעים" (Cores בפורטוגזית)
השלישי הוא ז'רזינו אוליביירה, בנו של Jair Rodrigues, מגדולי זמרי הבוסה בברזיל בשיר Papo Do Psicologo – "שיחות פסיכאנליטיות", סמבה מיד-טמפו על אהבה בעידן התרפייה הפסיכואנליטית.

הזמרת גוזסרה סילברייה, עם מוסיקה בהשפעת אזור באייה בברזיל המושפע מהמוסיקה האפריקנית בשירו של המשורר והמוסיקאי דוריבאל קאימי – La' Vem a Balana' ("הנה באה האשה מבאייה")
מורנו ולוסו + 2 (Moreno Veloso + 2) בנו של ענק המוסיקה קייטנו ולוזו, ממייסדי זרם הטרופיקליה, נחשב נציג מדור הזמרים הצעירים בברזיל. השיר נקרא Deusa do Amor – "אלילת האהבה", שיר שהתפרסם בזכות להקת "אולודום" להקת הקצב מבאיה שביקרה בישראל.
ג'ורג' אראג'ו (Jorge Aragao) נחשב אחד "הסודות" של הסמבה הברזילאית, כתב למיטב זמרי ברזיל, חבר להקת Fundo de Quintal, הרכב שהתמחה בסוג סמבה הנקרא pagoda. כאן הוא מבצע את שירו Preto, Cor Preta – "שחור, צבע שחור", צליל שהוא הסול-פאנקי של הסמבה מלווה בקווקינו (כלי קטן של 4 מיתרים)
ועוד בדיסק – הזמרת Eliete Negreiros בשיר "עולמי הוא היום", הזמר Moska Pualinho בשיר "הערצה", הזמרת Rosa Passos, מהבולטות בדור החדש של זמרות הבוסה בברזיל בשיר E' Luxo So' של אראי ברוסו.

בתמונות מלמעלה למטה: קוורטט ג'ובים-מורלנבאום, זרז'ינו, מורנו ולוסו, ג'ורג' אראג'ו, מוסקה פאולינו