השיר "MAKTUB" (חביבי הכול מכתוב) בביצוע עדן בן זקן ואורי בן ארי משלב בין פופ ים־תיכוני רגשי, היפ הופ לבין הפקת EDM מודרנית, שיר שמחבר בין כאב רומנטי ובין ביט אלקטרוני מסחרי, שמיועד לרחבות, לאוזניות וללב גם יחד. השיר עוסק באחד הנושאים הכי שכיחים בפופ הישראלי־המזרחי- אהבה שנגמרה פתאום, וההשלמה עם גורל שנכתב מראש.
זהו שיר על הפרידה שלא נסגרה באמת – כל צד מתגעגע, כל אחד מתמודד בדרך אחרת, אבל שניהם כלואים בזיכרון המשותף.הביטוי החוזר "חביבי, הכול מכתוב" הוא לב השיר – הוא מתייחס למושג הערבי־מוסלמי מַכְתוּב (مكتوب), שפירושו "זה נכתב מראש" — ביטוי של אמונה בגורל. המסר: הכול כבר נכתב, אין מה לעשות – אבל הכאב עדיין כאן.כך נוצר ניגוד מעניין: מצד אחד – השלמה, קבלה של הגורל (“הכול מכתוב”). מצד שני – לב שבור שמסרב לשכוח (“איך הכול בשנייה הרסת”).
השיר מתכתב עם רעיון קלאסי של הפטליזם המזרחי – "מה שנכתב יקרה". אך בשונה מפטליזם דתי או פסיבי, כאן "מכתוב" משמש כמעט כנחמה פסיכולוגית: אם הכול נקבע מראש – אין אשם, אין חרטה, רק קבלה.זה הופך את השיר לשיר של פיוס עם המציאות, לא רק של כאב. המשפט “נשארנו עד הזריחה” הוא סמל לחוויה יפה שהסתיימה עם עלות היום, כאילו השמש עצמה מבשרת את סוף החלום. שניהם מבינים ש"הכול מכתוב", ושניהם מתגעגעים. אין צד אחד אשם, רק זמן שעבר.
השיר בנוי כדו־שיח רומנטי: עדן בן זקן מייצגת את הקול הרגשי, הפצוע, הנוסטלגי, אורי בן ארי מגלם את הצד השני – זה שמצטער, מתגעגע, אך גם מתריס ומבולבל. ביחד הם יוצרים שיח של לבבות שבורים, שבו כל אחד מדבר לשני, לפעמים בתגובה, לפעמים במקביל, כמו שני מונולוגים שמתחברים. כך נוצרת שיחה מוזיקלית על חוסר יכולת לתקשר אחרי פרידה.
השפה פשוטה, יומיומית, טעונה ברגש. מילים כמו “החלומות נגמרו”, “כולי הייתי שלך”, “השארת לי כאב שלא עובר”.
השילוב הזה בין אלקטרוניקה לים־תיכוניות מייצג את הפופ ההיברידי החדש בישראל – בין מועדון לתפילה, בין דמעה לריקוד. השיר הוא דוגמה מובהקת לאיך עושים היום “פופ מזרחי־אלקטרוני” – ז’אנר שהולך ומשתלט על המוזיקה הישראלית. עדן בן זקן בקולה המאנפך תואמת את ההפקה, מתופעלת במנגנון ריגושי מוכר של שמחה־בעצב, מועבר דרך סינתים ודרופים במקום כינורות ודרבוקות.
השימוש ב־EDM איננו רק טכני; הוא מטעין את השיר במשמעות רגשית מודרנית: הכאב האישי מקבל לבוש “דיגיטלי” – כאילו גם הלב פועם על סינטים.“מכתוב” הופך לא רק לגורל אלא גם לריף מתוזמר – משהו שאתה לא יכול לשנות..
ההפקה האלקטרונית ב־MACTUB לא רק מעצבת סאונד, היא מגלמת את הרעיון של השיר: גם כשכואב, החיים ממשיכים לזוז בקצב. זו הדרך של הפופ העכשווי להגיד: מכתוב – אז נרקוד עם זה.
עדן בן זקן ואורי בן ארי MACTUB בימוי וצילום: טל עבודי
חביבי הכל מכתוב
החלומות נגמרו
מתגעגעת כל כך כל לילה
נשארנו עד הזריחה
כולי הייתי שלך
איך הכל בשנייה הרסת
אה
איך הכל עזבת
אתה השארת לי כאב
שלא עובר
תרגעים הכי יפים
כמו ביומן
אני שומרת בלב
מילים שאז זרקת
סרטונים שלך עם גיטרה
מהספה איתך בבית
טסנו לשמיים
איך בשניה אתה זורק הכל עלי
נו תגיד אתה קולט
שזה קשר חולה
חביבי הכל מכתוב
החלומות נגמרו
מתגעגעת כל כך כל לילה
נשארנו עד הזריחה
כולי הייתי שלך
אז איך הכל בשנייה הרסת
יוצא ושותה במועדונים
כולם ריקים כמו בלונים
נופל למיטה כמו על עננים
חושב אם לכתוב לך
מה עניינים
רואה שהכל במקום
ג'ינם ג'ינם
את כמו יהלום
ביחד היינו חיים תחלום
עכשיו
מחשבות לא נותנות
לי לישון
נלחם קאובנגה
החדר כמו סאונה
זכרונות שקפאו
עכשיו נמסים עליי כל הלילה
חביבתי הכל מכתוב
החלומות נגמרו
מתגעגע כל כך כל לילה
לשנינו עד הזריחה
עכשיו לבד בסמיכה
אבל עכשיו השתיקה
כל כך מרעישה
כשאת לא פה
חביבי הכל מכתוב
החלומות נגמרו
מתגעגעת כל כך כל לילה
נשארנו עד הזריחה
כולי הייתי שלך
איך הכל בשנייה הרסת
