עומרי סבח לא זועק אהבה אבודה כמו רבים מזמרי הז'אנר הים תיכוני הבוכים בלילה בדרמטיות כדי להעצים את הרגש. הוא שר את געגועיו בעידון מבוקר. הטקסט גדוש דימויים, שמרכזם – הנוטשת היא כמו "גשם במדבר" או כמו "נוף בסוף ההר". המאמץ להיות מאוד פיוטי גובל בהתייפייפות שגורמת לשיר להישמע מעט קיטשי.
סבח משדר תחושת קורבנות כמי שמקריב הכול למען האהבה, אך ננטש בצורה לא מובנת. התפיסה הרומנטית הנואשת של הכאב מעניקה לאהובה אלמנטים נשגבים. האוהב השבור נמצא בחוסר תקשורת מוחלט מולה. סיבת הפרידה נסתרת ("הלוואי תגלי לי מה אצלך/ הלוואי תפתחי שוב את ליבך") וכל מה שנותר לו להציע לה הוא מכתב שחתום בבושם שלה ופרחים לצד תכשיטי זהב.אין כאן נטילת אשמה על משהו או חרטה מצידו. זו הסיבה של תחושת המריחה הקיטשית, כאשר כל מטרתו של סבח, שהמאזינים יזדהו עם תחושת הלב השבור, גם אם היא מוגזמת או “גדולה מהחיים”.
הלחן המינורי מתפתח לקצביות טיפוסית שיש בה טעם של רומבה פלמנקו. מצב הרוח הריקודי מוציא את הרוח ממפרשי ה"טרגדיה", והשיר מאבד אמינות. ועדיין מה שנותר זהו הקסם המוזיקלי המאפשר לתקשר רגש גלוי ופשוט.
עומרי סבח גשם במדבר במאי וצלם ראשי: ברוס מילאן תסריט: עומרי סבח וברוס מילאן
מגדלים וארמונות בנית לי כשהלב הזה עוד התפרק
העיניים לא ראו הכל, כמו חול נזרק ומתפזר
לא שאלתי מדוע, לאן נעלמת כבר שבוע
כשכל יום הגעגוע שוב בדלת מתקתק
שישי, חברים ברגוע ואין מצב לנוע
תקוע בתוך מחשבות, שיחות על נפש עם הלב
אמאל'ה, מה עשית לי עם הלב/ את החור מי תמלא
השארת לי אור ואז הלכת
בלילות זה לא מרפא/ המגע שמרפא
איך יותר לא אגלה את כל הסודות שלך
פזמון: את, את כמו גשם במדבר/ ואני לבד..
את, את כמו נוף בסוף ההר/ ואני לבד..
אמרת שנאהב, עכשיו כותב לך מכתב
חותם עם הבושם שלי ופרחים לצד תכשיטי זהב
אשאיר לך אותו בתיבה, בואי נדבר אהבה
אלוהים יעזור לי הלילה עם כמה שאת יפה
הלוואי תגלי לי מה אצלך/ הלוואי תפתחי שוב את ליבך
נשבע שלעולם לא נתלכלך ונחזור להתחלה
אוי אמאל'ה, מה עשית לי עם הלב/ את החור מי תמלא
השארת לי אור ואז הלכת
בלילות זה לא מרפא/ המגע שמרפא
איך יותר לא אגלה את כל הסודות שלך
פזמון: את, את כמו גשם במדבר
ואני לבד..
את, את כמו נוף בסוף ההר
ואני לבד..
