כותבי השיר חיפשו בכוח מטפורות כדי לייצר דרמה: לקחו את אחוות החיילים הנלחמים ונפצעים בשדה הקרב ועשו בהם שימוש למטפורה של חבורת מבלים ש"נפצעו בשדה הקרב של האהבות". אלה "הבחורים הטובים". אמין? – ממש לא. בסופו של דבר מתברר, כי כולה חוו חוויות מיניות בתאילנד. מה טוב בהם? מה הרחיקו לכת עם המטפורה? הטקסט עובד על התרפקות נוסטלגית. כל קשר לשדה קרב ופצועים נשמע מניפולציה לשונית. השימוש המופרז ב"אש" – "לשרוף את הרחבות", "עם גפרורים של נעורים שרפנו את העולם" וגם "מדורות בלב" גם הוא חלק מהשימוש המופרז והנדוש במטפורה מהתחום הזה.
את הטקסט הזה לוקח עומר אדם אל חלקת התוגה המאונפפת שלו, כאילו זה בדמו. הוא מוציא לפועל מצוין שעובד כמעט על טייס אוטומטי. אפשר למכור לו שירים שעושים לו מדורות בתוך הלב. השיטה של שירה מסולסלת באיפוק נוגה שהופכת לדרמטית ומתבכיינת – לא עובדת עלי. מה בדיוק מביא את אדם לקונן בטונים של התייפחות בטקסט כמו: "ואת עם "הזמן עוד נשארת הכי הכי יפה / בתוך הראש שלי אני עוד שם / עם גפרורים של נעורים שרפנו את העולם". לא רק שאין קשר. אין כאן שום סיבה לטרגדיה. המניפולציה נמשכת גם בעיטורים המזרחיים שנועדו יותר להחניף מאשר לייפות. עומר אדם ימשיך בסוג השירים האלה, כי בזכותם הוא מוכר כרטיסים להופעותיו במהירות של סופות טורנדו. כלומר: את המשוכנעים הביקורת הזו ממש לא מענינת.
ואתם עוד נשארתם לי בזיכרון/ זה תופס אותי כשמטוס קורע את השמיים
ותמונות שלנו קורעות לי את הלב זה נכון / הזמן כמו חול בורח בין הידיים
יצאנו מסטולים לשרוף את כל הרחבות / נפצענו קשה בשדה הקרב של האהבות
הורדנו את הבגדים כמו שמקלפים בננות צהובות/ וגילינו בתאילנד שהבנות לא בדיוק בנות
אחח איזה ימים איזו תקופה / ואת עם הזמן עוד נשארת הכי הכי יפה
בתוך הראש שלי אני עוד שם / עם גפרורים של נעורים שרפנו את העולם
אז החזקנו את הרובים זה נראה רחוק/ זיכרונות ורודים אנשים בצבע ירוק
ואז הגיע אוגוסט שהמיס לנו את הכאב / כמה בחורות עשו לנו מדורות בתוך הלב
ובחיים כמו בחיים זה פשוט קורה / כולם תיירים באים ואז עוזבים
אבל אצלי בלב נשארנו כנראה / אותו דבר לנצח בחורים טובים
