עומר אדם ממשיך לשחק את המאהב הנשבר והמתוסכל, הגבר שבוכה בלילה, מאוכזב אבל ממשיך לאהוב אותה עד עמקי נשמתו. שותה לשוכרה (טקילה) הוא לא היה דפוק עד שהכיר אותה (גברת אגו). כדי למחוק רגשות. הכותבים למדו אותו, מתאימים את השירים לראש ולטונים שלו. המבנים המוזיקליים כמעט שקופים. בית – טון נמוך, פזמון מרקיע בקול ובקצב. הנוסחה משעממת. המוסיקה מתגוונת מעט. רומבה פלמנקו ב"גברת אגו" משיבה משב רענן, אבל הטון המתבכיין ממשיך לגאות את התסכול ב"נרקומן של בדידות", ב"רוקנרול", ב"שתי טיפות".
יש משהו מאוד נגיש בשירים שצוות היוצרים תופר לו, בעיבודים שמחברים בין ישן וחדש (EDM), אבל התחושה בגדול – הזמר האוטומטי שבו עובד שעות נוספות, השרבוטים על מפצי האהבה ושברונה לא גורמים לי להשתתף בצערו כשהוא "ממשיך ללכת בין הטיפות איתה".ו – "אז יאללה תל אביב מסיבות ואלכוהול/ את בוכה בשירותים לא נרדמת מאתמול איפה כל החברות? שאמרו שהן שלך שגמרו אותנו". איך אדם ממשיך לדהור על השירים האלה? שאלת תם. השירים בוכים, הקופות צוהלות.
השדרוגים – בעיבודים ובהפקה. ל"תהום" התגייסו שלושה – גיא דאן, שי "שרק" הורוביץ, עילי "צוקוש" רביב, שעטפו שיר בעיבוד תזמורתי עם פנים למוסיקה מזרחית. אדם מסלסל ב"אני טיפש מאוהב את השארת עלי צלקת", עוד זעקה מתבכיינת של אדם שרחוקה מלרגש. הגישה הסיפורית של"פינו נואר" (מילים ולחן: גיל ויין, טל קסטיאל) מעודנת/ מיוחדת יותר, אבל גם השיר הזה לא ישנה את בעובדה, כי עומר אדם עובד על מניירות שטאנציות. חריגים: "שווארמה ודמעה" פופ קליל ומחויך בעיבוד יפהפה של נדב (נאבי) אהרוני על מישהי במכונית שחורה, הלב שלה שרוף כבר אלף פעם אז בא לה עוד סיבוב.מה זה? לא חשוב. כשמשרבטים סיפורים. הכל בא בחשבון.
"לילה" מתחיל יוונית (דיבור), ממשיך פלמנקו והופך חפלה מזרחית. גם אם הבית ריק ואין עם מי לישון, אפשר לרקוד את הסיפור הטראגי. עיבוד והפקה מוזיקלית: נתנאל ששון ואור כהן שלמדו במקצועיות את הז'אנר המזרחי. אהבתי גם את העידון של "אוהבה לא אוהבת" – בלחן , בעיבוד הפונקציונאלי (מילים ולחן: טל קסטיאל, גיל ויין, אלון פרץ)
השילוב של פופ, מזרחית, דאנס ומוזיקה ים-תיכונית. ימשיךלמכור אותו לקהל רחב מאוד, השירים מאופיינים בהפקה מוקפדת, מה שמתבטא בעיבודים מודרניים ואיכותיים. יחד עם זאת, יש תחושה שההפקה המוזיקלית מאפילה על אותנטיות. גם האלבום הזה אינו מחדש. יד על ליבו: לעומר אדם אין שום סיבה (מסחרית) לחדש בגדול. מורכבות טקסטואלית או מסרים משמעותיים יותר ביצירתו לא נמצאים בבית ספרו.
עומר אדם הפך לאייקון תרבותי בישראל, ולמעשה סמל של דור חדש במוזיקה הישראלית. המוסיקה שלו משקפת את הטעם של קהל רחב. הקונספט המסחרי שלו יצא נשכר גם מהאלבום הזה, וזה מה שימשיך להוביל אותו ואת צוות היוצרים, המעבדים והמפיקים שעובדים בשבילו. אותנטיות אומנותית? – הצחקתם.
עומר אדם לחנים שבורים – "פינו נואר"
