עומר אדם רוצה הכל – לבדוק את עצמו-זהותו נכון לעכשיו, גם לספק מנת להיטים וסגנונות (פופ, לטיני, ראפ, EDM) מאת מיטב הכותבים והמפיקים לפי הזמנה. 18 שירים בעידן שבו שולט הסינגל הבודד מול ירידת קרנו של האלבום, עלולים להיות בבחינת תפסת מרובה -לא תפסת.
אכן: בלגן לא קטן של מיני שירים. מצד שני: מה שבולט באלבום הזה (השביעי שלו) הוא העיסוק במודעות לעצמו על רקע המעבר לדובאי, הביקורת שנמתחה עליו, החרדות האורבניות.
בשיר "אני" שפותח את האלבום, עומר אדם ,הזמר המצליח ביותר בישראל בשנים האחרונות, מקונן על היחס של העולם אליו, על כך שבכל צעד שעשה חיפשו אותו. זהו שיר לא שקרי של מצוקה. הבחור נולד להיות כוכב, אבל לא חזה את התוצאות. מפורסמים מבינים, כי עם כל הטוב שזכו בו, הם צריכים לשלם מחיר, והוא לעיתים קשה. אדם אומר: אני עייף מכל הלחץ הזה ומלהתנצל שנה שלמה. לא רוצה להמשיך לשלם.
הביקורת הזו אינה נכתבת על הטעויות שעשה, והיו לא מעט מאז זייף את גילו בתוכנית "כוכב נולד". היא מתייחסת לוידוי עצמו, שמתמקד במועקה מתמשכת בעקבות הירידות עליו בתקשורת. אז כן, אין חדש תחת השמש: כוכבים גדולים ועשירים הם מוקד לרדיפה ולביקורת, בטח בעידן שהחשיפה התפשטה כמו אש בשדה עשבים יבש לרשתות החברתיות.
המוטו של השיר: עשיתי טעויות, אבל הן לא הצדיקו את הירידה הגדולה עלי ולחיי. כמעט כל צעד שעשיתי הפך בומרנג נגדי – שמירת שבת, נסיעה לדובאי, הכסף הגדול, אי ציות לחוק הרעש, השיר קאקדילה ועד חישובי "הסוף שלי". אני רוצה להשתחרר. זו הסיבה שאני לוקח חופש, לא בורח, אבל נוסע לחפש את "הנשמה שלי" כדי לחזור אולי "יותר שמח".
לא בטוח שהשיר הזה ילמד משהו את מי שירדו עליו, וכי החזרה תשחרר אותו מ"רצח האופי" שעשו לו, אבל היא הכרח נפשי בתקופה זו של הקריירה שלו. השיר הזה אותנטי, חשיפה נדירה של תחושות של זמר בשיא הקריירה שלו.השיר כתוב היטב בקשר שבין פופ וראפ, ושירתו מהימנה ונובעת ממצוקת נפש אמיתית.
בשיר הסיום "בן 30" חוזר אדם לעסוק בשינוי מהות חייו . "ואני כבר מתחיל להבין מי אני".. וכלל לא ברור אם התובנות נובעות מאמא, שאומרת לו "תחפש משמעות ותמצא את התשובה:" או ממציאת אישה "שנתנה לי הכל ושיניתי גישה". הטקסט כלל אינו מבהיר אם חל בו שינוי של ממש. הבעיה שלי עם עם אדם שגם בהבעה לא ברור אם הוא מבין מהות השינוי. הטון הגבוה המתבכיין הופך למניירה שעוברת לאורך כל השירים, קו הבעה שאינו תורם לאמינותו.
דובאי על הקו. מכאן הוא מפליג למחרוזת שירים שנוגעת בחייו. גם אנגלית ישראלית רצוצה משמשת אותו לדאנס EDM שנשמע בדיחה אלקטרונית במכלול- DBX to TLV
שירי אהבה נוגה משנה קצב לאפרו צרפתי שמח כמיטב הטרנד ("מדבר על שקט"). באותה רוח "פרח" שמנגינתו נפלאה (מילים ולחן : גיל ויין). נשמע כמו בונוס שהקשר בינו וביו אדם מקרי בהחלט. גם "אווירה של סוף" הוא משירי הרגש המוצלחים באלבום במנגינה, בשירה המתרגשת הוא חריג מצוין. (מילים : גיל ויין ,טל קסטיאל , נתי אבידן לחן: גיל ויין , טל קסטיאל)
לא נראה שאדם ממש מחפש שינוימהותי. נוח לו להמשיך במסיבה ב"טאפס וטריפונס" בשילוב יוונית. מתבכיין וממשיך לחגוג. אחרי השמח יבוא איך לא שיר אהבה עצוב – "חייל מלבנון" – מנגינה נוגעת ומגיעה (מילים ולחן: אבי אוחיון ודודי בר דוד). גם כאן חוזרת המניירה הווקאלית, אבל להבדיל היא תואמת את רוח השיר.
דובאי נמצאת גם בראפ הרקיד ב"סוף העולם" – "סוף העולם אני אוהב אותך יותר מכל דבר/ גם אם לא מושלם את המלאך שלי". דאנס חפלאי מרים רחבות.
יותר מסתדר לי עם הקו האישי – "רחוב החרדות" שילוב מצוין של פופ, אוריינטאלי ואלקטרוני – "באמצע תל אביב רחוב החרדות/ רוקד את החיים נרדם על החולות/ כמה שניסיתי מעצמי להסתתר/ מה שלא עשיתי לא עובר לא עובר". "סיגליות" עם דויד ברוזה הוא סוג השירים שהייתי מוציא מהאלבום, למרות שהקאבר מוצלח מאוד, הוא לא מתחבר.
הייתי דוחס פחות ומפחית ל-12 עד 13 שירים כדי להפוך את האלבום ללכיד יותר, אותנטי יותר מבחינת הסיפור העכשווי שלו, אבל בגדול – תרומה משמעותית לקריירה שלו.
עומר אדם – קומה 58
