לא משתתף בצערו. עופר לוי מסלסל התבכיינות על אובדן האהבה כאילו חרב עליו עולמו. כבר יומיים לא יצא מהחדר, לא ישן, מעשן, משוגע, "חולם לאהבה".  ההתייפחות הגברית הזו גרמה לי לעקצוצי מבוכה. עד כך הטרגדיה גדולה? אני לא נוטה להאמין לזמר ששופך טונות של רגש על טקסט תחנונים רע בעיבוד פסנתר כינורות סנטימנטלי נשפך.
עופר לוי הוא אולי זמר גדול בז'אנר, אבל הגיע הזמן שישנה קו חשיבה. שיצא מהחדר הצר שלו וילך על חלומות מוסיקליים מאתגרים יותר. מה שאני שומע כאן – זוהי התפוצצות רגש אנכרוניסטית לאללה.

את זוכרת איך שיחקנו כשהיינו ילדים / והזמן נראה עוצר והכל היה תמים/ את זוכרת את היום ההוא שבחוץ היה אפור / אני נתתי לך את הצעיף שלי ורעדתי מקור 
תראי אותי יושב כמו משוגע / כבר יומיים לא יצאתי מהחדר/ תראי אותי חולם לאהבה / לא ישן ומעשן אני לבד בחדר/ תראי אם את עדיין יכולה לאהוב אותי/ ולו רק ליממה ולו רק לשעה ולו רק לדקה
איך מצאנו את עצמנו בין שגרה לשגעון / וחיפשנו את הדרך להגשים איזה חלום/ איך ניגנו בגיטרה וכתבתי לך שירה/ את הבאת את המזל שלי ולקחת בחזרה 
תראי אותי יושב כמו משוגע / כבר יומיים לא יצאתי מהחדר/ תראי אותי חולם לאהבה / לא ישן ומעשן אני לבד בחדר/ תראי אם את עדיין יכולה לאהוב אותי / ולו רק ליממה ולו רק לשעה ולו רק לדקה