עידו מלכה זועק תסכול זוגיות, מפח הנפש של מי שממשיך לחיות יחד למרות שאש האהבה כבתה, הוא נושא עמוק ונפוץ מאוד, בעיקר בזוגות שנמצאים יחד שנים רבות. הוא כולל שילוב של כאב רגשי, תחושת החמצה, בדידות בתוך הקרבה, ולעיתים גם בלבול בין נאמנות להרגל. זה מצב שיוצר תחושת תקיעות. לעיתים בני הזוג נשארים יחד מתוך פחד (מהבדידות, מהלא נודע), ולא מתוך בחירה מודעת. ההתחלה – תקוות לאהבה מתמשכת, רומנטיקה, ותשוקה. כשהזמן עובר והדינמיקה משתנה, עלול להיווצר פער קשה לעיכול בין החלום למציאות.
אחרי "פסיכופט", מלכה, בוגר הכוכב הבא, בחר בשיר שלא הוא כתב, שמעלה את השאלה האם השיר מבטא זו חשיפה אישית. לפחות לפי הביצוע זה נשמע נוגע במקום שמתחת למיתרי הקול. הנרטיב בבלדת הרוק הזו עולה על נתיב מרכזי במנגינה ובקצב נגישים. משירת רגש הוא עובר לזעקה דרמטית, מגובה ע"י יחידת קצב. מלכה לוחץ על דוושת הרגש – לב שצועק בקול גדול נשמע מזועזע כמו שזה בדמו ובעצמותיו. הגבול בין דרמה להיסטריה בשירה הוא גבול דק, אישי מאוד, ותלוי הקשר.
כשמדובר בשירת רגש על אהבה כושלת, ההבחנה בין דרמטיות לבין היסטריה יכולה לנוע בין עוצמה רגשית מרגשת לבין תחושת עודפות שמרחיקה את המאזין.
השיר הזה נשמע יותר צעקנות רגשית לא מרוסנת.
עידו מלכה מה משאיר אותנו כאן
תראי זו כבר תקופה שזאת לא אהבה
זה רק הפחד שמשאיר אותנו במקום
לא מתקדמים לשום מקום
קשה להתרגש כשאין בינינו אש
וגם אם יש אז היא שורפת לנו את הכל
שופכים עליה אלכוהול
אני לא אשם את לא אשמה
הנה זה תופס אותי שוב שאת כבר בדלת
לא, לא, לא אל תעזבי
אני אומר לך ומה? זה רק מסלים בינינו
כל הזמן כל הזמן
אני מזמן לא אני וגם את לא כלכך את
אז מה משאיר אותנו כאן? אה?
ואז כמו שני זרים אנחנו נזהרים מהמילים
רק השתיקה אומרת את הכל
הלב שלי צועק בקול
שזה מזמן כבר מת כואב לומר אמת
וכמה זמן נחזיק פה רק כדי שלא ניפול
ואין לנו כבר מה לשאול
אני לא אשם את לא אשמה
הנה זה תופס אותי שוב שאת כבר בדלת
לא, לא, לא אל תעזבי אני אומר לך ומה?
זה רק מסלים בינינו
כל הזמן כל הזמן
אני מזמן לא אני וגם את לא כלכך את
אז מה משאיר אותנו כאן? אה?
