איפה  אותה האהבה, זו שמנצחת גם ברגעים הקשים. למרבה הצער, מה שרואים משם – כבר לא כאן. עכשיו – "שבויים בתוך שקרים ופחד", "מתי הפכנו להיות כל כך לבד בתוך עצמנו" ו"מתי יהיה שלום בינינו" שנשתתף בצער? שנתבכיין על האובדן באחוות גברים מקוננים? אז ככה: בוטנר את אלוש יותר חוגגים מאש בוכים. נעלה איתם על הכביש הראשי ברוק פאנקי (Funk) , לא מתמרח, צליל נשיפה מהודק, שירה מחוספסת מהסוג ששומעים בהבי מטאל. החריזה טכנית מדי, אבל עומדת במבחן הצליל – "איך הייתי מאושר/ עומד מולך ושר".
מי שם לב לקטנות בטקסט, כשהמטרה היא להיפטר מכל הצער ולחוש משב רוח של יציאה אל החופש, שמניע את השיר. עילי בוטנר רגיל לשירים מלודיים יותר, פחות רוקיסטיים, אבל הוא מקצוען שעושה את העבודה גם מחוץ למסגרת הנוחה והמיינסטרימית של "ילדי החוץ". הקליפ המתלווה מראה, שלא לוקחים את הביאוס ללב ולריאות – בעיקר לגיטרות ולגרון. המנון מלא גרוב מתדלק לזכר האהבה שלא תחזור.

קליפ: ניב עשת כהן ואקו

ולא אהבנו כבר הרבה שנים/ אהבה כזאת שמנצחת/ גם ברגעים הכי קשים
היא שם אתך ולא בורחת/ זאת אהבה כזאת ללא כאב/ זאת אהבה כזאת שאין בה צער
אז ריבונו של העולם תגיד/ מתי כבר יפתח השער
תגיד מתי בחרנו להיות/ שבויים בתוך שקרים ופחד
ואין ת'אומץ לנסות/ לראות מה שקבור מתחת
וכל הזמן מול העולם הזה/ תסתכל איך הוא צוחק עלינו
אז ריבונו של העולם תגיד/ מתי יהיה שלום בינינו
שם –  איך הייתי מאושר/ עומד מולך ושר
נשקי אותי עכשיו – הכי קרוב אלייך
שם – כל העצב בעולם/ כל הצער לא קיים/ נשטף לו אל הים,
ואז חוזר אלייך
תגיד מתי הפכנו להיות/ כל כך לבד בתוך עצמנו
ומה יהיה עם המדבר הזה/ הוא לא מפסיק לסגור עלינו
וכמה כעס בעולם הזה/ כי אם ניפול – ניפול ביחד/ מותר לנו להכשל
אתה יכול לתת, אתה יכול לקחת
שם –  איך הייתי מאושר….