עילי בוטנר מגייס את "הילדים החדשים", ההרכב החדש שלו, לשיר "ילדים של אף אחד", נוסטלגיה לילדות בקיבוץ. שיר פותח באלבום קצר (7 שירים).
ילדות בקיבוץ הייתה לרוב חווייתית ומלאת חופש: מרחבים פתוחים, ריצה יחפה בין השבילים, טיולים בין המטעים והשדות, בריכה משותפת בקיץ, וחבורות ילדים שגדלו יחד כמו משפחה אחת גדולה. חוויית הלינה המשותפת, שהייתה לחלק מהעוזבים קשה ולעיתים טראומטית, הפכה עם השנים לזיכרון מעצב, על הטוב ועל הרע שבו. זהו שיר אישי שמתחלק בין סיפור-דיבור ישיר ובין שירת רבים. המבנה – דרמה שמתעגלת לפזמון קליט – "היינו ילדים של אף אחד".
גם "לא למדנו כלום" ספוג בתחושות געגועים, שיר שמוביל להרמוניה קולית של החבורה ששרה על הזמן שהשאיר סימנים, ועל ה"משהו" שממשיך לחיות מאז.
"ימיי וילדותיי" – שיר אהבה שנכתב בהיבט נוסטלגי לילדות, שבו היצירה סופגת משם: "איך השירים/ זורמים כמו נחל של חיי/ כמו פרדס של מנגינות/ אני קוטף רק שתבואי עד אליי".
"הילדים החדשים" הם הרכב שישה זמרים שנולד בתחילת השנה (2025) והחליף את "ילדי החוץ", , ולפי בוטנר אמור לספק "סאונד ייחודי ואנרגיה מחודשת".
תזכורת: להקת “עילי בוטנר וילדי החוץ” שילבה בין סגנונות פופ ורוק, תוך התמקדות במלודיות קליטות וטקסטים אישיים ואוניברסליים. המוזיקה אופיינה בדגש על מלודיות קליטות, הרמוניות קוליות, טקסטים אישיים ונגינת גיטרה בולטת.בוטנר עיצב הצליל הישראלי של הלהקה "ילדי החוץ". קצב מיד-טמפו, עיבודים עשירים שהעניקו עומק רגשי לשירים. בסאונד ייחודי שבין נגיעות נוסטלגיות לעכשוויות. הקולות של חברי ההרכב, אוהד שרגאי, אדר גולד ותום גפן, הוסיפו גוון ייחודי בהרמוניה.
ההרכב החדש כולל מוזיקאים צעירים, ביניהם לינוי כהן, נווה מאמו, יהלום דוד, נבו קנר, לורן דרויס ורון וקנין. שינויים בהרכבים הם דבר שכיח, במיוחד כאשר חברים מחליטים להתפתח בכיוונים חדשים. המהלך של בוטנר מאפשר לו לשמור על רעננות יצירתית – בשילוב של הישן והחדש.
בוטנר לא מחפש מהפכים. חשובה לו זרימה מלודית שתהיה משוב חזק בגב ההרכב החדש. כזה הוא "עד הסוף" – שיר נתינה לאהובה מלא באופטימיות מלבבת, במנגינה מחבקת המזכירה את עידן רייכל, בקצב מלהיב שנוגע ברומבה הלטינית בנגינת גיטרה א-לה סנטנה.
"קוסטה ריקה" – פופ גרוב פאנקי לוהט בעיבוד יפהפה (זהר ברזילי) בשירתה התיאטרלית של לורן דרויס על מי שמוצאת כי הריחוק מהאהוב (לקוסטה ריקה) עושה לה "רגוע בחזה".
מצד אחר- אלה געגועים לאינטימיות של פעם בשירתה הצנועה של יהלום דוד בשיר "כמו שהיה פעם" בקצב נובה ובמנגינה שאינה זקוקה להאזנה שניה.
נימת הגעגועים מגיעה עד "שדות הזמן", מוסיקה כמו ששרו פעמים, בנוסחי הלהקות הצבאיות.
המעבר להרכב חדש מהווה צעד אמיץ מצד בוטנר, ומאפשר לו להתחדש, אבל מוזיקלית "הילדים החדשים" ממשיכים את המורשת המוזיקלית של בוטנר בצליל מעט אחר, אבל ללא שינויים מהותיים.
