גם המלחמה נמצאת בשיר הגעגועים של עילי בוטנר והילדים החדשים לקיבוץ.אנחנו במקום שהיא נכנסת כחלק ממציאות החיים כאן. עילי בוטנר כתב שיר מרגש, אישי וקולקטיבי כאחד, המשלב נוסטלגיה קיבוצית עם מלחמה – שני עולמות שמתחברים כאן באופן מכוון, כמעט בלתי נמנע. השיר מתאר זיכרון ילדות, אבל מערבב אותו עם ההווה הכואב.
הבתים הראשונים מציירים תמונת קיץ אידילית של חיי קיבוץ: – "בין הפרדס לבין הרפת / חזרות לחג המשק": זהו הדימוי האולטימטיבי של קיבוץ – חקלאות, קהילה, חגים מקומיים. "פרוסת עוגה על המרפסת / הגפן מטפסת / ילדים קטנים רצים" – תיאור עדין, רומנטי, כמעט ציורי של שלווה כפרית.אבל בדיוק בנקודות האלה, יש שבר – השלווה נקטעת: – "עוד מעט תתחיל המלחמה". זו אינה שורה מקרית – היא מערערת את העולם הרגוע של הבית הראשון.
למעשה, השיר אינו מתמקד במלחמה אלא באובדן אישי שהוא גם לאומי – אובדן הקיבוץ של פעם. "הקיבוץ כבר לא יהיה אותו דבר" – מדובר בשבר קבוע, לא זמני. "קיץ שהגיע אל סופו / כמה צער וכאב הביא איתו" – הקיץ כאן הוא עונה של שבר, לא של צמיחה והתחדשות. בוטנר מצליח לעשו זהו חיבור מתוחכם בין הזמן הפרטי של הילדות בקיבוץ לבין הזמן הלאומי של שבו יש גם מלחמה – מה שיוצר תחושת אובדן קולקטיבי.
המילים הבנאליות-פסטורליות על הקיבוץ נבנות דווקא כדי ליצור קונטרסט חריף מול האובדן. זו דרך להגיד: כל היופי הזה – נמחק. ומה שנשאר זה זיכרון כואב. – "כל יום אני נשבר מזה", "קצת חי אבל כבר מת מזה"
המבנה של השיר – מעבר בין תמונות פסטורליות לפזמון שכולו כאב – מחזק את התחושה שהעבר לא עבר. הוא חי, צורב, נוכח.
"חג המשק" הוא שיר עצוב ונוגע שמצליח, בעדינות רבה, ליצור גשר בין הזיכרון הקולקטיבי של ילדות ישראלית קיבוצית לבין אובדנה. המלחמה הנכנסת כחלק ממהות הנרטיב. השיר שואל בעצם: השיר שואל בעצם:
איך חוזרים למה שהיה – אם חלק מאיתנו נשאר שם, בין הפרדס לרפת.
המוסיקה הנוגה משדרת נפלא את התחושה בעצבותה העמוקה. מנגינה והרמוניה קליטות שמשרתות את הטקסט, מכילות עומק רגשי, עיבוד והפקה שנותנים נוכחות לטקסט. הקולות של "הילדים החדשים" יוצרים רעננות דורית חדשה, תוך שמירה על הקו הבוגר והאיכותי שלו כיוצר. הקונספט הזה מבדל אותו מאוד לטובה לעומת יוצרים אחרים ששרים את שיריהם בעצמם.
עילי בוטנר והילדים החדשים חג המשק במאי : לירן סגל צלם: עופר בן יהודה
קיץ שהגיע אל סופו
ומה שלא הספקנו אולי לא יבוא
בין הפרדס לבין הרפת
חזרות לחג המשק
עוד מעט תתחיל המלחמה
קיץ שמלא געגועים
צריך לקטוף את הכותנה לפני הגשמים
פרוסת עוגה על המרפסת
הגפן מטפסת
ראיתי ילדים קטנים רצים
כל עוד אני זוכר את זה
כל עוד אני נושם את זה
כל יום אני בוכה על זה כל לילה
כל עוד אני צועק את זה
אז משהו הולך איתנו הלאה
קיץ שהיה כאן ונגמר
והקיבוץ כבר לא יהיה אותו דבר
עם מי נרוץ עכשיו בדשא
ונשחק תופסת
עם מי ניסע בטרקטור אל הים
קיץ שהגיע אל סופו
כמה צער וכאב הביא איתו
בין הפרדס לבין הרפת
נגמר כבר חג המשק
מתי כבר תיגמר המלחמה
כל עוד אני זוכר את זה
כל עוד אני נושם את זה
כל יום אני בוכה על זה כל לילה
כל יום אני נשבר מזה
אז משהו עוד נשאר מזה
ומשהו הולך איתנו הלאה
כל יום אני נשרף מזה
קצת חי אבל כבר מת מזה
כל יום אני בוכה על זה
כל לילה
כל עוד אני צועק את זה
אז משהו עוד נשאר מזה
הוא כאן והוא ממשיך איתנו הלאה
כל עוד אני צועק את זה
אז משהו עוד נשאר מזה
ומשהו ממשיך איתנו הלאה
ומשהו נשאר איתנו הלאה
