הדרך הטובה ביותר להיפטר מכאב רגשי – היא פשוט לכאוב. הבעיה היא שזה הדבר שאנחנו הכי מפחדים ממנו, וזו אינה אשמתנו. ההימנעות מכאב היא ההטבעה ההישרדותית הראשונית ביותר. אך בעולמנו כבוגרים היא לרוב לא משרתת אותנו ואפילו הרסנית.
המוטו של שלישיית "עלמא" בשיר הזה. "לא להדוף את הכאב/ לתת לו להיכנס בשער". האם כאב רגשי נשלט מוביל למרפא? מהות התובנה: כשאנחנו נמנעים מלחוות כאב שעולה ואנחנו מאמינים למחשבות שמתלוות לו אנחנו מגדילים את גוף הכאב. וכשאנחנו מסכימים להרגיש כאב כשהוא עולה ולא מאמינים למחשבות שמתלוות לו, גוף הכאב קטן ומפסיק לשלוט בנו.
מלחיני השיר לא מחויבים לרדת לשורשי הבעיה. הם הלחינו את התובנה בלחן נעים זמירות, אותו "קרום דק של שפיות מדומה". "עלמא" שרים אותה בהרמוניה של נפש בריאה ומפוקחת בנוסחי פולק , צירוף של קולות בלווי צליל אקורדיון שמשדרים נחמה וחמלה בניסיון לרכך צער, נותנים לו להיכנס בשער – ערב לאוזן משכך כאב לב.
עלמא לוחות הלב בימוי, צילום ועריכה: שלמה מוסקל
אני עטוף בקרום דק / של שפיות מדומה
ישן ומתפלל ועובד ואוכל/ ומתגלגל תחתיי
מגמות של אש מבעבעות/ מלבות רתחה
מאיימות להמיס הכול/ לבלוע ולזלול
לא להדוף את הכאב/ לתת לו להיכנס בשער
בין החיבורים של לוחות הלב/ לשהות בבטן
ולהשמיע קול
אני חשוף מאוד עכשיו/ בלי שריון, בלי הגנה
תוהה ומתבלבל/ וחופש ושואל/ מה קרה אי שם
מקלף לאט את השכבות/ עם הרבה חמלה
ודמעות חמות רכות/ זולגות ומנקות
לא להדוף את הכאב/ לתת לו להיכנס בשער
בין החיבורים של לוחות הלב/ לשהות בבטן
ולהשמיע קול
