חמישה שירים באי.פי, פורמט שעמיר בניון משתמש בו לראשונה. חמישה שירים אישיים במוסיקה דרמטית נוגה מופלאה המעידה על היצירה הנובעת ממנו מחדש. מאחורי הקול הגבוה יש כרגיל נשמה גדולה, ששרה מצוקה, והתקליט הזה מאשר מחדש: עמיר בניון הוא מזמרי הנשמה היותר אותנטיים, שצמחו במוסיקה הישראלית.
** השיר "תדליקו אורות" (בהפקת מתן דרור) הוא יצירה אישית, טעונה רגשית, שמעמידה במרכז תחושת ייאוש, מאבק פנימי, וקריאה לעזרה – רוחנית או אנושית, שיר שמצליח להיות גם אוניברסלי וגם מאוד פרטי, בזכות שפה פשוטה של עומק רגשי ואמוני. השיר מתאר מצב רגשי מתמשך של שחיקה, בלבול וחיפוש אור – תרתי משמע.
"ניסיתי לדבר איתך פשוט ולא יצא לי קול", "אמרו לי שאתה הכל יכול, אמרו לי שאתה הכי גדול" – ניסיון תפילה עולה בתוהו. הוא נחנק, אולי בגלל חוסר אמונה, אולי חוסר מענה. בניון מביע כאב של אדם מאמין שמטיל ספק, או שהוא לא בטוח שהקשר באמת היה קיים אי פעם.
"מרוב הסיוטים בלילות / האגרופים אל הלב" "שברתי כלים להתמודד / גם כשלא היה לי נוח". הפזמון הוא שירת הכאב של אדם מותש – מלא בלילות ללא שינה, תחושת מכות פנימיות, וייאוש כללי. "שברתי כלים להתמודד" – מילים שאומרות: ויתרתי על ההתמודדות הרגילה, אולי עברתי לשרוד, לא לחיות.
"נגמר היום / אני עדיין מתנדנד במקום" – מחזוריות של חוסר תזוזה. היום עבר, וכלום לא השתנה. "אני חופר בורות / מעמקים אני צועק חזק: תדליקו אורות!" – הקריאה של השיר – זעקה לעזרה. אולי הכוונה לאנשים, אולי לאלוהים, אולי אל עצמו , אבל ברור שהוא צריך אור!
עמיר בניון, כהרגלו, מביא שילוב של קודש וחול, כאב ותקווה אותנטיים. מדובר בשיר שיכול לגעת בכל אדם שנמצא במקום קשה בנפש – מבלי להציע פתרון קסם, אבל עם הכרה, הבנה וזעקה שאולי תביא ישועה.
מנגינה, טון שירה והפקה מוזיקלית אלקטרונית, שמעצימים את זעקת הטראומה.
** השיר "כל הדרך הביתה" (בהפקת מתן דרור) הוא וידוי נדיר בכנותו, מונולוג אישי, כמעט התוודות נפשית, של אדם המביט על חייו מתוך מקום של חרטה, פגיעות, ומאמץ לחזור לעצמו, לבורא, או לאהובה שאיבד. זה שיר של דרך, אבל לא במובן הפיזי, אלא מסע נפשי בין חטא לטיהור, בין אובדן לחיפוש מחילה.
"אני ליצן חצי שמח / אצלי דמעה שווה חיוך" "אני מפסיד ומנצח / אצלי הכל הולך הפוך" בניון מציג את עצמו כליצן, דמות שמסתירה כאב מאחורי מסכה. הוא חי בפרדוקס תמידי: שמח ועצוב, מנצח ומפסיד, נראה חי – אך מרגיש מת.
"זה לא חכמה זה לא השכל / זה לא עובר עם השנים". לא עניין של חכמה, לא של בגרות. מדובר בפצע פנימי ששום זמן לא מרפא. "אני מבטיח רק בלי נדר לפעמים" – שורת מפתח: הוא מודה שגם הבטחותיו רופפות. חוסר יציבות, חוסר שליטה.
"חטאתי, פשעתי, חפרתי בורות / הלחנתי שקרים עם מיליון כינורות" – כמו בווידוי של יום כיפור, אבל עם תוספת אישית של "הלחנתי שקרים". הכאב שלו הפך לשיר, אך גם אולי להסוואה. "תמיד מתנחם בצרות אחרים" – הודאה כואבת בהתנהגות נצלנית רגשית – כשהוא סבל, מוצא נחמה בסבל של אחרים.
זוהי בלדת אווירה נוגה מעוטרת בראשיתה בצלילי פסנתר, מתעצמת בהמשך בתזמור רוק לשיאי תחושה שמשדרים אמת חיים.
** "מעט ממך" (בהפקת תומר מתנה). השיר הוא הצהרת אהבה עמוקה, כמעט תפילה אישית, המבטאת תחושת תלות ורגש עילאי למושא אהבה, שיכול להתפרש כאישה אהובה, דמות אלוהית, או שילוב של שניהם.
עמיר בניון כהרגלו, משלב שפה פשוטה עם תוכן קיומי, רוחני ורגשי רב-שכבות. זה לא שיר על הצורך בכוליות או שלמות, אלא הכרת תודה עמוקה על כל פיסה קטנה של נוכחות, אהבה, חסד או השראה ממושא האהבה.
"אם לא היית בחיי / חיי היו חטא — הייתי מת — לצחוק — הייתי רחוק" – מתאר חיים חסרי ערך או כיוון בלי נוכחותה. ה"חטא", "צחוק", "מוות" – כולם הפוכים ממה שמושא השיר מעניק לו: משמעות, עומק, חיבור.
"כשלא היית בסביבה / הרגשתי אבוד / סגרו את המסיבה / ונגמר לי הריקוד" – דימויים של חיים כמסיבה, שנגמרת כשהאהובה איננה. זה לא רק עצב – זה ריק מוחלט.
"אני שופר בלי קול / אני שקט עם הד גדול" – התשוקה לבטא, לזעוק, אך ללא יכולת, הוא אולי נראה שקט כלפי חוץ, אבל בפנים יש הד חזק, סערה נפשית. "אני קצת מהקדוש הרבה מהחול" – הכרה עצמית כלא מושלם. יש בו גם קודש, אך בעיקר חולין, אנושי, חלש.
"שחקן ללא תסריט / צדיק ללא תכלית" מבט עגום – הוא עושה תפקיד בלי לדעת למה, חי בדמות בלי מטרה. "אש קטנה מול ים כה גדול" – חוסר משמעות אל מול גודל העולם או האל. כל אלה מובילים למשפט המסכם: "מעט ממך שווה לי הכל" – פיסה קטנה של מושא האהבה מאזנת את חוסר התכלית, הבלבול, הקטנות.
המוסיקה – פשטות שיש בה צניעות ודרמה. העיבוד לצלילים אקוסטים ואלקטרוניים מעניק לשיר שכבות שמבהירות ומבליטות את שירת הנשמה של בניון.
** "כמה פנים " (בהפקת מתן דרור). יצירה רגישה, כואבת, ומורכבת רגשית, שנוגעת במערכת יחסים מתמשכת אך מעורערת, כזו שמשלבת אהבה, תשוקה, אובדן, בלבול ועייפות נפשית.
זהו דו-שיח חד-צדדי בין אדם שנותר מאחור, ובין אהובה חמקמקה, מלאת סתירות ומורכבות רגשית, שאינה מסוגלת להישאר באמת, ואולי גם הוא לא.
"כמה משפטים שלך שמרתי לעצמי", "מהמילים שלא אמרת בניתי בניינים". הוא בונה עולמות שלמים מהשתיקות שלה – מעצב מציאות על סמך חוסר ודאות. "כמה שניגנתי את עצמי לך בלילות / את כל מה שניסינו להיות" – מוסיף ממד מוזיקלי – כאילו הוא ניגן את נשמתו למענה. יש כאן ביטוי של מאמץ רגשי עמוק, אולי חד-צדדי להפוך את הקשר הזה למשהו אמיתי.
"כמה פנים עוד אפשר לגלות?" – שאלה שמבטאת תסכול מתמשך: כמה פעמים אפשר לגלות דמות חדשה אצלה? מתי יראה את פניה האמיתיים? "אקורדים חוזרים / לא אותן מנגינות" – למרות שהוא בוחן את אותם המצבים שהוא חווה, התחושה תמיד שונה, אולי קשה יותר: "רצית להיות לבד / כי ביחד קשה לך לבכות" – שורה מדויקת וכואבת מאוד – היא בוחרת בדידות, כי רק שם מותר לה להיות פגיעה. ביחד – היא לא מרשה לעצמה להישבר.
השיר נע בין כאב מתון לצעקה שקטה, ומציג מערכת יחסים שאולי התחילה מאהבה — אך הסתיימה בחוסר יכולת של השניים להחזיק באמת בקשר. הבלדה משדרת את התוגה במנגינה שמכילה את הסיפור והתחושות.
** "כתבתי לך שיר" (הפקה: תומר מתנה). שיר אישי, רך ונוגע, שבו נשזרות חרטה, נוסטלגיה ואהבה כואבת. זהו שיר של אדם שמבקש לחזור בזמן – לא בהכרח אל הזוגיות עצמה, אלא אל הרגש הטהור והפשוט שהיה בה פעם, לפני שהכול הסתבך. הטון של השיר שקט, כמעט לחישה של געגוע, וכולו פנייה ישירה אל מישהי אהובה לשעבר, אולי מישהי שעוד נמצאת שם ברקע, אבל רחוקה רגשית. הוא לא כועס, לא מתחשבֵּן – הוא מתגעגע לגרסה הקודמת שלה וגם של עצמו, לתקופה שבה הדברים היו פשוטים, יפים, בלתי מקולקלים.
"זוכר איך שצחקת מכל מילה שרק אמרתי / אפילו שזה לא הצחיק וגם לא התכוונתי" – זיכרון של אהבה שמתבטאת בהקשבה ובקבלה. הצחוק לא היה על מה שנאמר – אלא על הנוכחות עצמה, הקרבה. "היום אני קולט את מה שפעם לא ידעתי / עכשיו אני מבין שהפסדתי" – החרטה הבוגרת – מבט לאחור מתוך תובנה שצומחת מאובדן. לא ברור אם הוא איבד אותה פיזית או רגשית, אבל הוא מבין מה היה לו, ורק כשהלכה הוא קלט את גודל האובדן.
"למה הכל מסובך? / מרגיש כל כך מלוכלך" – כישלון פנימי, אולי בושה על הבלגן. הוא רוצה לטהר את המרחב ביניהם: "רוצה לראות אותך באור חדש / חדש, כמו יהלום מלוטש".
בלדה כנה נפלאה, שצליליה ממחישים חרטה וערגה. גפ כאן הפקה מוסיקלית יפהפיה מעצימת רגש.
חזרתי וניגנתי את חמשת השירים, כל אחד מגיע ממקום שמתחת למיתרי הקול. שופר עם קול רגש גדול, נוגע, מגיע, מחלחל בקרקע העמוקה של עצמו. עמיר בניון אולטימטיבי.
*** עמיר בניון יחגוג יום הולדת 50 בהופעה מיוחדת ב 18/9/25 באמפי קיסריה
צילומים: מרגלית חרסונסקי
