אין כמו "שער הרחמים" לזכור את מאיר בנאי. אין גם מי שישווה לביצוע שלו. המסורת היהודית,  מספרת כי  שער הרחמים ייפתח כשיבוא המשיח באחרית הימים, כשהוא רכוב על חמור לבן, ולפניו יצעד המבשר – אליהו הנביא. מאיר בנאי לא שר את השיר באוריינטציה משיחית של גאולת עם.  "שער הרחמים" שלו הוא אישי מאוד, שער של נשמה וחמלה, של חלום וצעקה, מטאפורה לתהליך רגשי שהוא עובר בסביבה שבה הוא מתהלך (העיר הישנה-העתיקה) ,  שהובילה לאחד משירי הנשמה היפים שנוצרו במוסיקה המקומית. הטון והצלילים – שהגיעו ממעמקים הראו  כי מאיר בנאי חווה חוויה של פעם בחיים. התגלות של ממש.
אני יכול להבין את הצורך להקליט גרסאות חדשות לשיר הזה. האתגר אינו פשוט. איך  אתה יכול לרגש בגרסה חדשה למה שהאוזניים מכירות כל כך טוב, לביצוע שתמיד יישמע בלעדי. אבל מתברר שהשיר כה חזק, שאין מניעה לשמוע קאברים נוספים. שמענו בעבר את  מירי מסיקה ואמיר גבריאל בגרסאות טובות לשיר. הגרסה של  עמית לואיס רווית נשמה כמו השיר בעצמותיו, קרובה מאוד למאיר בנאי, טעונה בעוצמה פנימית, ועם זאת אינה מעניקה לשיר אינטרפרטציה חדשה מיוחדת על המקור.

מסתובב בעיר הישנה / ורעש בא מכל פינה 
אני מכיר כבר / מכיר כבר את דרכי 
בדרך לשער הרחמים. 
לא מביט סביב / לא מקשיב 
איש חולם אני / וכך היה תמיד 
אבל מכיר כבר / מכיר כבר את דרכי 
הדרך אל שער הרחמים. 

חי פעם רק פעם / יש טעם אין טעם 
עם כח בלי כח / שער הרחמים. 
בואי איתי יחד / בואי מתוך הפחד 
כי את, גם את חלק / משער הרחמים. 

השלטים מעל החנויות / משקיפים, על הרחובות 
בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה / הראו לי את שער הרחמים. 
חי פעם רק פעם…