אז מה מציק לענת אסתר חיטמן? שהכל חוזר על עצמו ואין מוצא? שהכיוון אינו משתנה? שאין שינוי? שהעולם קטוע? או שזוהי תחושה של ריקנות – "עכשיו חיוורת וריקה כמו אותה דירה שכורה" אולי ספת הפסיכולוג תבהיר את הביאוס ברזולוציות מדויקות יותר.
אם הטקסט נשמע פשטני וסתמי משהו, באים הטון, הקצב וההפקה הרוק אלקטרונית, כצילום רנטגן לתחושת הפנים. כאן אין מקום לספקות. מתחילה נמוך ורגוע, ואז פותחת מבערים. במוסיקה – ענת אסתר חיטמן חושפת קריאת אס.או.אס של מצוקה טורדת. השיר טעון עוצמות שמשתחררות במשב Rock חזק. אם לא קיבלנו תובנות ברורות מהטקסט הלא קוהרנטי, המוסיקה מחברת אותנו אל מרכז העצבים החשופים שלה.
לפעמים האור מסנוור / הבוקר מאחר / התפילה אותה תפילה.
לפעמים אי אפשר לדבר / על הפנים ועל החוץ / על מה בפנים ומה נחוץ.
לא יודעת מה מכאן / אם לאן ואם כדאי להישאר?
הכל אותו דבר ולא אכפת משום דבר / רק לסלוח רק לשתוק ללכת באותו כיוון.
להיות תקועים בתוך אבק / עבר נפוח מיותר/ העולם הזה קטוע אי אפשר להיות אותו דבר .
לפעמים היום נעצר / עכשיו חיוורת וריקה כמו אותה דירה שכורה
ובדרך מתפלאים / על הדרך חרדים לשאלה / האם הכל אותו דבר ?
ולא אכפת משום דבר / רק לסלוח רק לשתוק ללכת באותו כיוון
להיות תקועים בתוך אבק / עבר נפוח מיותר
העולם הזה קטוע אי אפשר להיות אותו דבר ..