אני מסובב מחוגי השעון אחורה. שלושים שנה לאלבום הראשון, המיתולוגי, נעצר בפברואר 2015 בהופעת האיחוד המחודש של פורטיסחרוף. הקאמבק סולדאאוט. סוגר קופות. הקהל סוגד לו. מפוצץ כמעט כל הופעה שחוזרת לאחור. למוסיקה של פעם יש תעודות ביטוח. אפשר לסחור איתה בבורסה. שלום חנוך חזר ל"ארבע תחנות". "כוורת" זרחה מחדש.. יזהר אשדות החייה את "הארד רוק קפה". להקות "חוזרות" לרוקסן, שנות התשעים.
ברי סחרוף כבר שנים אינו מוציא אלבום אישי. החומרים הותיקים ממשיכים לשרת אותו במסירות. כשהוא חובר מחדש לפורטיס לצורך הופעה מחודשת של "פורטיסחרוף", נכנסים לאגף המיתולוגי של הרוק הישראלי, וכבר מוסיפים מופע בחודש מאי הקרוב באמפי רעננה – "לאור הביקוש".
הילדים בקהל ידעו את המילים, הם יצעקו "פורטיס, משוגע" כאילו זה אביב גפן. הם ישירו "אין ספק זוהי שקיעתה של הזריחה", כאילו זה ההמנון שלהם. הקשר פוליטי? – מדובר בסופו של דבר בזריחתה של הנוסטלגיה.
איש קרח, דמוי קוז'אק, ואיש גבוה בשיער לבן מבהיק ירימו את האמפיפארק, ויקבלו אישור: פורטיסחרוף עוברים מדור לדור עם שירים שאינם שוקעים לתהום הנשייה: "אמריקה", "אין קץ לילדות", "נעליים", "חלום כחול", "שועל במנוסה", "חתול מפלצת".
הקהל, כידוע, אוהב מזון מוכר. מצד שני, אין מה להתווכח: זה לא פאסט פוד. זה רוקנ'רול בעברית. לא רק העוצמה שיש לשניים כשהם ביחד: אלה גם התכנים, המוסיקה. והאנרגיה. רוקנרול מתברר אינו עניין של גיל. או שיש לך או שאין לך. וכשפורטיסחרוף מנגנים ושרים "ניצוצות" (האזינו מטה), מתברר שהרוק הישראלי חי וקיים בגדול לא רק בעבר.
פורטיסחרוף 14, 16 במאי 2015
וידיאו: "ניצוצות"
