השת"פ פטריק סבג ארז לב ארי מוליד מעין אילוסטרציות מוסיקליות הרמוניות שמכילות נרטיב הגותי פשוט: התחושה הזו, של להיות טיפה בים בתוך האוקיינוס הגדול היא תחושה מאוד אנושית ומוכרת – מעין תזכורת למקום הקטן שלנו בעולם הרחב והמורכב הזה. לפעמים היא מביאה איתה ענווה והכרת תודה, אבל פעמים רבות היא גם מעלה שאלות של משמעות, מקום וחשיבות אישית. מצד אחד, המחשבה שאנחנו חלק קטן ממשהו עצום יכולה לשחרר מהלחץ, כאילו אפשר להרפות קצת מהאחריות. מצד שני, היא יכולה גם לעורר תחושת בדידות או חוסר השפעה.
כשחושבים על כך שהאוקיינוס כולו מורכב ממיליארדי טיפות, אפשר להבין שכל חלק קטן, גם אם הוא נראה זעיר וחסר חשיבות, הוא חלק בלתי נפרד מהשלם – וכמובן, לשאול מה התפקיד האישי שלי בכל זה. סבג את לב ארי אינם נכנסים לעובי הקורה של הנושא. הם נשארים בנקודת – אלה החיים. "מוטב להישען לאחור ולהרים ידיים/ מוטב ללכת לאיבוד/ לצוף על פני המים".
המוסיקה מתיישרת על מסלול מלודי קצבי של נסיעה נינוחה. אין כאן דרמות. גם השירה המשותפת נכנסת לקונספט המוזיקלי של צ'יל דאנס אמביינט שמייצר כביכול מתח, אבל למעשה מכניס למוד מהורהר נעים ורגוע.
*** ארז ופטריק: "טיפה בים" הוא שיר שנולד באוטובוס במדבר, ברגע אחד, שבחר לעבור דרכינו ואנחנו למזלנו בחרו להתמסר לנסיעה. אנחנו כל הזמן בוחנים את התחושות והרגשות שלנו אל מול המציאות הבלתי אפשרית, מאתחלים את הדעות והאמונות שלנו וככל שאנחנו מעמיקים יותר ככה אנחנו מבינים שאנחנו רק טיפה בים . השיר הזה הוא עוד ניסיון שלנו לתת מילים במקום שנגמרו בו המילים…"
פטריק סבג וארז לב ארי טיפה בים
כל הלילות והימים מסובבים את העולם
אני יושב כאן עם עצמי/ מול כל מה שקיים
אני טיפה בים/ טיפה בים
במקום לחיות מתוך תנועה אני תמיד נרדם
מוקף באלף חברים/ איש בודד בעולם
אני טיפה בים/ טיפה בים
מוטב להישען לאחור ולהרים ידיים
מוטב ללכת לאיבוד/ לצוף על פני המים
אני טיפה בים/ טיפה בים
