פרנסואז הארדי, הזמרת-יוצרת, השחקנית והדוגמנית הצרפתייהה מתה בגיל 80, . במהלך הקריירה שלה, היא הוציאה יותר מ-30 אלבומי אולפן והופיעה בלמעלה מתריסר סרטים – והקסימה אנשים כמו מיק ג'אגר, דיוויד בואי ובוב דילן, שכתב עליה שיר שהופיע יל עטיפת אלבומו Another Side of Bob Dylan. משנת 1964.
בעוד שסיבת מותה המדויקת לא נחשפה, הארדי נאבקה בסרטן הלימפה מאז 2004, וגם סבלה מסרטן הגרון, לפי וראייטי. בראיון למגזין הצרפתי Femme Actuelle ביוני 2021, היא שיתפה שאובחן אצלה גידול באוזן, ושהבריאות שלה הפכה כל כך גרועה שלקח לה יותר מחמש שעות ביום להכין אוכל שהיא יכולה לבלוע. בראיון זה היא גם טענה ללגליזציה של סיוע להתאבדות בצרפת. באותו חודש היא נתנה ראיון באימייל ל"גרדיאן", כי הדיבור הפך להיות כל כך קשה.
הארדי נולדה ב-1944 בפריז, במהלך תקיפה אווירית בעיר הכבושה בידי הנאצים, וגדלה שם על ידי אמה החד הורית. היא קיבלה את הגיטרה הראשונה שלה בגיל 16 במתנה מאביה , ומיד החלה לשרבט שירים. הארדי התפרסמה ב-1962 בגיל 18, כשהוציאה שיר שכתבה בשם "Tous les garçons et les filles" (כל הבנים והבנות). היא הפכה כמעט לאחת הדמויות הפופולריות ביותר בקרב דור הצעירים ה-"יה-יה" של צרפת שצמח במקביל לביטלמניה.
"כל הבנים והבנות בגילי הולכים ברחוב שניים ושניים," היא שרה בעצבות, כשעיניה הכחולות מהבהבות מתחת לפוני הכהה שלה. "אבל אני הולכת לבד ברחובות, נפשי כואבת… כי אף אחד לא אוהב אותי."
בניגוד לזמרי יה-יה אחרים, הארדי בנתה קריירה מוזיקלית על שירים נוגים ומהורהרים. היא הקליטה באנגלית, איטלקית וגרמנית וגם בצרפתית, ושילבה שירים משלה וגם של כותבי שירים אחרים. כאייקון אופנה, היא נכחה על שערי מגזינים צרפתיים. בוב דילן, מעריץ, סירב לעלות לבמה במהלך הקונצרט הראשון שלו בפריז ב-1966, עד שהיה בטוח שהיא בבית.
היא הופיעה בסרטים כולל Château en Suede (1963), What's New Pussycat? (1965) ו-Grand Prix מ-1966 מאוחר יותר בחייה, החלה הרדי לכתוב ספרים. ת. האוטוביוגרפיה שלה, Le désespoir des singes…et autres bagatelles (הייאוש של קופים וזוטות אחרות), התפרסמה לראשונה בשנת 2008. בשנת 2012 היא פרסמה את הרומן הראשון שלה ואלבום שחלק את אותו השם, L'amour fou
