ג'אז לילדים? יש דבר כזה? כדי להאמין, הגענו בשבת בבוקר עם הנכד למוזיאון ת"א לאמנות דרוכים למופע המוסיקלי שהוכתר בשם "אמריקה שלי", מברכים את עצמנו ואת כל אותם הורים סקרנים, שטרחו ורכשו כרטיסים כדי לבדוק מפגש של הזאטוטים עם מוסיקה, שאינה התמהיל המוכר של הצגות מוסיקליות לילדים בשבת.
היומרה לא קטנה: להציג את המוסיקה האמריקנית שמקורותיה במוסיקה האפריקנית, שהביאו עימם העבדים לארה"ב על כל שלוחותיה. מה יכולים ילדים בני 3 עד 6 לקלוט בשעה ומשהו על ג'אז, מוסיקה, שגם המבוגרים בקרבנו לא הכי יורדים בקלות לאורך-רוחב-עומק מורכבותה?
לבמה עלו המנחים דנה דבורין ואיציק כהן פטילון, שהזמינו את הזמרת האמריקנית קיי ג'יי דנהרט להציג את המוסיקה שלה. המטרה: לחבר בין  הצגה דידקטית של מושגים בסיסיים בג'אז ובמוסיקה, ובין הזמרת האמריקנית, שהקשר שלה להופעות לילדים פחות ממקרי. הילדים אמורים לקלוט בשעה מהו ג'אז, בלוז, פאנק, ניו-אורלינס, קאנטרי, בוסה, פיוז'ן לגעת בהיסטוריה של המוסיקה, להבחין בין ז'אנרים ומושגי מוסיקה כמו "סגנון", "מלודיה", "מקצב",  "אלתור", "עיבוד". הו-הא.
לזכות רוב הילדים ייאמר, שלמרות המעמסה הכבדה, המשיכו לשבת בכיסאותיהם ולהקשיב. היו גם רבים, שהעדיפו להיפרד מההורים ולשוטט חופשי באולם.
אני בעד ניסיונות לעשות דברים "מחוץ לקופסה". זיו בן, מי שהפיק את המופע, עשה כאן ניסיון נועז ומעניין להנגיש ג'אז לילדים. הזמרת האמריקנית המצוינת ששולטת בסגנונות, בקיאה  ברזי המוסיקה, שרה נפלא ויש לה את הבלוז ואת הג'אז ואת הכישרון לעשות מוסיקה טובה, אלא שהיא מופיעה קודם כל כסינגר-סונגריייטר, שהמוטיבציה שלה להציג את המוסיקה שלה לילדים לא גדולה, בטח לא לעשות מופע דידקטי על ג'אז ומוסיקה.
המנחים דנה דבורין ואיציק כהן פטילון הגיעו מעולם אחר – בידור לילדים באוריינטציה הטלוויזיונית. הם עשו ככל שביכולתם לחבר בין ה"חומר" שלהם לרפרטואר של הזמרת. אבל זה עבד חלקית, בעיקר בפרק "העיבוד", שבו ניתן להמחיש מוסיקלית שילוב של  מהלכים אחדים בדרך ליצירת שיר ע"י שיתוף הקהל. בדרך כלל החלק שלהם נשמע צעקני ומאולץ מרוב מאמץ לעשות את המיטב כדי לחבר את הזמרת לאירוע ולכל המשפחה.
בגדול: החיבור בין הזמרת למנחים לא היה אינטגרטיבי עם כל הרצון הטוב להנגיש את הנושא המורכב לזאטוטים. ברור שזמרת אמריקנית תמשוך הורים להגיע, אבל כדי ליצור מפגש אפקטיבי בין ילדים וג'אז –יש ללכת על מופע פחות יומרני, שכל חלקיו יוצרים שלם דידקטי-בידורי יעיל לקהל היעד. למשל: לוקחים את הסטנדרטים הכי בסיסיים, כמו שיר הפתיחה של המנחים מתוך "צלילי המוסיקה", ומשתמשים בנגנים  ובזמרים לצורך הדגמות כחלק מהצגת ילדים. משהו קטן יותר, אבל פחות גדול על הקהל הזה.

השתתפו: קיי ג'יי דנהרט (ניו-יורק) – שירה, גיטרה, בנט פסטר (ניו-יורק) – פסנתר, לני סנדרסקי – סקסופון, אסף חכימי – בס, גשפר ברטונצ'ל – תופים כתיבה, דנה דבורין – בימוי ומשחק, משחק – איציק כהן פטילון.

צילום: מרגלית חרסונסקי