מה שמתחיל בטון רך הופך בהמשך להבעה דרמטית סוערת. היא פונה אליו בגוף שני. היא אוהבת את הזיפים על פניו, את החופש בעיניו. מה שמתחיל שקט ולירי, מטפס אצל קרן פלס ומירי מסיקה למלודרמה כשהיא מגיעה לקטע שבו היא שופכת את כמעט את כל מה שיש לה להגיד על הבחור שחיפש אושר ושילם על זה ביוקר. בסך הכל הוא לעולם לא יתבגר. שיר שבו פלס משלבת פגיעוּת, השלמה, ביקורת עצמית והבנה של דינמיקה זוגית שבירה.
“אם אלה החיים, נחיה” הוא משפט ההשלמה – ויתור על פנטזיית האהבה המושלמת, בחירה לאהוב את מה שיש. היא אומרת בעצם: “זה מה שיש, ואם אלה החיים, אז ננסה לחיות אותם יחד.” – זה משפט של ריאליזם רגשי. זה לא השיר הכי טוב של פלס, ועם זאת – השיר שהזניק לה קריירה. – כאן במופע משותף עם מסיקה בהיכל מנורה שמטפס לשיאי הרגש בביצוע שלה. .
הקשר בין קרן פלס למירי מסיקה הוא אחד משיתופי-הפעולה האישיים והאמנותיים היציבים במוזיקה הישראלית. הוא בנוי על שלושה רבדים מרכזיים: חברות אישית, יצירה משותפת והפריה מוזיקלית הדדית . הן דוגמה לחברות נשית שהיא גם שיתוף פעולה אמנות, משהו פחות שכיח בתעשיות תחרותיות. הקשר התהדק מתוך תחושת זיהוי הדדית ויכולת להבין אחת את השנייה כשתי יוצרות, אימהות ונשים בעולם תובעני. זו חברות שמזינה את היצירה שיש לה השפעה הדדית ברורה על הקריירה של שתיהן.
קרן פלס ומירי מסיקה אם אלה החיים בהופעה בהיכל מנורה
אם אלה החיים, לאן כולם רצים
אמרת שחיפשת אושר ושילמת קצת ביוקר
אף פעם לא תגדל
אתה ילד מבולבל
אני אוהבת את הזיפים שעל פניך
את החופש בעיניך.
עכשיו מצאת אהבה שלא שורפת
אני יודעת ללטף, לא מתכופפת,
נראה לי שאתה כבר לא במתח
לא נבהל ולא בורח
נוסעים לשכוח, גאים לברוח
לפחד בכוח
ירח בחלון מאחור
כששתקת היית גיבור
אם אלה החיים, נחיה
תראה אותי, אתה נהיה דומה.
אני אוהבת כשמגיע ערב להרגיש ביחד עצב
וכל אותו היום שכחת
להבטיח לי מה שגם לה הבטחת
והיא גדולה עלי, עלינו,
הלוואי והיינו רק שנינו.
נוסעים לשכוח, גאים לברוח
לפחד בכוח
ירח בחלון מאחור
כששתקת היית גיבור
אם אלה החיים
אם אלה החיים
אם אלה החיים
אם אלה החיים
או…. או או או…
