רביב כנר שר תגובה רגשית לפרידה כואבת. הסיטואציה מעורפלת. האם המכותב נוכח או נפקד? גם סיבת הפרידה לא ידועה. לעיתים הפניה היא אליו, לעיתים מנהל שיח עם עצמו. השיר מאופיין בניגודים קלישאתיים כמו "דיברנו שעות ולא אמרנו כלום", "צעקתי בשקט" (אוקסימורון נדוש), "גיבור נשבר". השיר מעלה כביכול זיכרון עם רמיזה לפרק צבאי קשה – "אכלנו אבק" . מה מהות הכאב והשבר? על כך השיר לא עונה, והמאזין הולך לאיבוד במעלה המנעד של כנר, תוהה על סיבת נרגשות האדירה. האם כל גיבור נשבר? המשפט הסתמי נשאר תלוי באוויר.
טון מלנכולי נוגה בפתיחה. עובר הילוך לזעקת שבר קשה. המעבר (תופים, קולות) מעצים את הדרמה, אבל אני מתקשה להשתתף בצערו, כי השירה הופכת לצעקה במעלה הסולם הקולי. במקום "צעקה בשקט", מקבלים צעקה טרגית. אילו השיר היה פחות מעורפל, מבהיר את הנרטיב שמוביל לזעקה הזו – יש מצב שכנר היה מגיע ונוגע. זה לא קרה לי.
רביב כנר כל גיבור נשבר בימוי, תסריט: לירן סגל מפיקה ראשית: נטע בירק צלם: עופר בן יהודה
דיברנו שעות לא אמרת לי כלום/ כל העיר פתוחה מה אתה כזה חסום
איך אתה בא כמו יום גשום בסוף של מאי
כמה עיניים עוברות ברחוב/ בלי לראות רחוק בלי לדעת מקרוב
הכי פשוט זה לעזוב
זמן מרפא אבל לא את כולם/ בוא ניפגש אחרי סוף העולם כשזה נגמר
כמו גיבור אתה נשבר / כתבתי על העור מי עזב אותי
אהבנו אותו דבר אז למה רק אני פה נפרדתי
צעקתי בשקט / מה אתה נזהר כל גיבור נשבר
את כל הלילות שאכלנו אבק
כמה מקלחות זה עדיין לא נמחק בלהסתיר אתה חזק
אבל בפנים /יש רעשים והראש מתפוצץ
איך ששוכחים הכאב הזה לוחץ זיכרון שמתפרץ
