רגאיי הוא סגנון עממי במוסיקה שנוצר באיים הקריביים, בעיקר בג'אמייקה, בשנות ה-60 של המאה ה-20. מתאפיין בחזרות ובמונוטוניות מסוימת, ובתמלילי השירים העוסקים בעיקר בגאולה ובמחאה חברתית.
מוסיקת הרגאיי Reggae אמנם מגיעה מג'אמייקה, אבל שורשיה נעוצים בריתם נ' בלוז של ניו-אורלינס. אביה הקדמון הוא הסקה Ska, מוזיקת ריקודים קצבית, צירוף אלמנטים של בלוז, ג'אז ומקצבים קריביים המתבססת על הריתם נ' בלוז הניו-אורלינסי, שמוסיקאים ג'מייקנים האזינו מטרנזיסטורים בשידורים שנקלטו מארה"ב.
הסקה שנשען על צליל גיטרה ריחופי ועל מקצבים מודגשים, היה צורת הפרשנות של הנגנים הג'מייקנים לריתם נ' בלוז. הסקה התפתח בג'מייקה בסוף שנות ה-50 ושילב בתוכו יסודות מסגנונות המנטו (מוסיקת ריקוד עממית ג'מייקנית בעלת משמעוות חברתית-דתיות) והקליפסו (סגנון שמקורו מהקריביים, והוא היה אחת ההשפעות הבולטות שגרמו להתפתחות הסקא עד הרגאיי( יחד עם צליל של ריתם אנד בלוז אמריקאי. הסקה הקדים בג'מייקה את סגנון הרוק סטדי (Rock Steady) שהיה איטי ממנו ואת הרגאיי שהיה בעל מקצב איטי עוד יותר.
הסקה התפתח בימים שג'מייקה קבלת עצמאות והתחברה עם אווירת השחרור והגאווה. המוסיקה הגיעה מהרחוב – ולכן נחשבה מוסיקת עם, למעשה המוסיקה של גטאות קינגסטון. את המוסיקה הזו אימצו בעלי סאונד סיסטמס רבים. Sound Systems היו דיסקוטקים ניידים קולניים שהשמיעו את מיטב מוסיקת הריתם נ' בלוז העדכנית בארה"ב. זו הייתה הדרך לשמוע מוסיקה בג'מייקה, כי רוב התושבים היו מעוטי יכולת שלא הצליחו לרכוש לעצמם אפילו רדיו. למעשה, הסאונד סיסטמס היו הדרך היחידה לשמוע מוסיקה חדשה.
סאונד סיסטמס רבים החלו ליצור תקליטי Ska משלהם. התקליטים נוצרו בעיקר עבורם ופחות למכירה. תקליטים נמכרו במחירים אסטרונומיים לאותה תקופה ובעצם על מנת לשמוע משהו חדש היו חייבים התושבים לצאת לרחוב, לשמוע ולרקוד. המוסיקה הזו הוקלטה במקומות שונים ברחבי קינגסטון.
אנחנו בתחילת שנות השישים. הסקה היה בעיקר מוסיקה מקומית. עד 1964, Ska הפך למוסיקה המזוהה עם גא'מייקה. ייצגו אותו זמרים כג'ימי קליף, פרינס בסטר. מחוץ לג'מייקה – ה Ska – נקלט בקרב הקהילה הג'אמייקנית באנגליה, שמקורה במהגרים שהגיעו לאנגליה אחרי מלחמת העולם השנייה לעבוד בשיקום ההריסות וחידוש התשתיות במדינה. המהגרים היו מחוברים למוסיקה הג'מייקנית. סאונד סיסטמס הוקמו גם באנגליה. גם אולפני ההקלטות זיהו את הפוטנציאל. במקביל ל – Ska צמח סגנון שנקראRock Steady ("רוק יציב") גם הוא בהשפעת האינטרקציה בין התרבויות. מי שנעשה לנציג הז'אנר באנגליה היה דזמונד דקר. הלהיט הגדול ביותר שלו היה "Israelites" שהגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים באנגליה, קנדה, שוודיה, גרמניה, הולנד ודרום אפריקה. מבחינת הקצב – רוקסטדי נוגן בכמחצית המהירות של הסקה, כאשר הטרומבון מוחלף בפסנתר ובס. הטקסטים של הרוקסטדי היו יותר פוליטיים ובעלי מודעות-מחאה חברתית, וגם נוספו הרמוניות למוסיקה בעיקר בהרכבי טריו כמו הוויילרס (Wailers) האייסס (Aces) הדומינוס (Dominos) הגיילדס (Gaylads), מוסיקה עם ביט רגוע. הרוקסטדי היה "חיל החלוץ" בדרך לרגאיי, ולמעשה, מרגע שנגנים מורידים הילוך ומאטים את הקצב שלו, הרגאיי נולד.
הרגאיי היה איטי יותר מה-Rock Steady ומורכבת יותר מה-Ska, וכמובן מושפע משני הסגנונות. הוא צמח והתפשט כמעט כמו הבלוז – בצורותיו השונות ה-Rock Steady המלודי של אלטון אליס (Alton Ellis) ההשפעות העממיות של בוב מארלי, הצליל הטריפי הכמעט-פסיכודלי של לי "סקראץ'" פרי. וכמובן ה – ה-.Wailers עם פיטר טוש, באני ויילר ובוב מארלי. וגם קינג טאבי ויו-רוי. (U-Roy) בשבעים.
הרגאיי יצא מגבולות הקהילה האפריקאית-ג'מייקנית-קריביאנית והגיע גם למיינסטרים של הפופ (ג'ימי קליף עם להיטים כ – Many Rivers To Cross, Wonderfull World, Beautifull People) פרוגרסיב רוק עם כריס בלקוול בבריטיניה, לפסטיבלי reggae sunsplash, ללהקות פופ כמו UB40. ההשפעות של אמני רגאיי כמארלי ופרי הגיעו לאינספור זמרים והרכבים מז'אנרים שונים – רוק, פופ, דאנס, פולק. המהפכה הזו של הפצת הרגאיי כמעט כחלק אינטגראלי של תרבות הרוק היא ללא ספק אחת המהפכות התרבותיות הבולטות בעולם המערבי החל משנות השבעים. היום שומעים הרבה את המושג "רוטס רגאיי" – בן כלאיים בין רוק אמריקני לסקה/רוק סטדי מאופיין בביצועים קוליים חזקים וליריקס (מילים) ששומרים על מהות ראסטה, התורה של הראסטאפרים (*)
* ראסטפארי היא תנועה דתית תרבותית מונותואיסטית שמקורה באוכלוסייה השחורהבג'מייקה, ואשר רואה בהיילי סלאסי קיסר אתיופיה את התגלמותו של האל (הקרויג'ה) על פני אדמות, כחלק מהשילוש הקדוש. מקור השם ראסטפארי נגזר משמו של היילה סילאסי, ששם לידתו הוא טפרי מקונן שמשמעותו "זה שיראים ממנו", בתוספת תואר האצולה האתיופי "ראס" שמקביל לתואר האירופי דוכס. הראסטפארי הייתה בראשית דרכה תנועה לשחרור השחורים מעליונות הלבנים, ועם הזמן הפכה לדרך חיים ולאמונה בטבעיות, בניקיון הגוף מכימיקלים מלאכותיים ובשחרור המוח והגוף מכבלי החברה המושחתת המודרנית.אבי התנועה היה מרקוס גרוויי מג'מייקה אשר פעל רבות למען החזרת הכבוד והזכויות לכל האנשים השחורים משנת 1914 ועד אמצע שנות ה-30. הדת הראסטפארית היא שילוב של יהדות, נצרות אתיופית, דתות אליליות אפריקניות והשפעות ה של האיסלאם.
בתמונות מלמעלה למטה: בוב מארלי, באני וויילר, ג'ימי קליף, קינג טאבי, הוויילרס, יו-רוי
Roots, rock, reggae – Bob Marley
Protoje – Who Knows ft. Chronixx
