מעריצי סופטרמפ? יש כאלה בארץ? אפשר לקבל תשובה? לא סתם אני מתענין, כי גם אם סופטרמפ היא ז"ל, קיים איזשהו משב רוח מהעבר. רוג'ר הודסון Roger Hodgson ממקימי ההרכב ב-1969, איש סימפטי ומתקשר , הגיע להיכל בת"א להעלות את רוח הלהקה מן האוב.
הואהגיע חמוש בכל הלהיטים הגדולים של הלהקה, במיוחד מהאלבום 'Breakfast In America' של 1979. את "השיר ההגיוני" אין מי שלא יזהה. זה השיר שהראה את הכישרון של חברי הלהקה לתזמורים, להרמוניות קוליות. גם למלודיות מצוינות.
מצד שני, הצד הרוקיסטי היותר משמעותי קיים ב"פשע של המאה" מעובד לגיטרות חשמליות המטעינות את השיר באווירה, וחיבור אטרקרטיבי עם קלידי פסנתר ומיתרים. מצד אחר, הסקסופון של של ג'ון אנתוני הליוול שהצטרף לקולות הגבוהים ב-It's Raining Again. גם Take The Long Way Home העניק ללהקה תעודת הצטיינות על מקוריות בפופ כמו גם וגם Even In The Quietest Moments, קטע של שלושה חלקים מהאלבום שיצא ב-1977, כאשר סופטרמפ היתה יותר פרוג מאשר פופ.
שני הכותבים הבולטים היו ריק דיוויס (נגן הפסנתר קלידים התזזיתי) ורוגר הודסון (הזמר בעל הטונים הגבוהים). הודסון ממשיך את המותג בלי להשתמש בשמו. הוא יכול עכשיו ללכת במורד הרחובות בלי שיכירו אותו, אבל קולו נותר ללא צל של ספק – טנור טהור ויפהפה המזכיר אולי רק על ידי ג'ון אנדרסון. מאז שעזב את סופרטרמפ ב -1983, הוא הוציא שלושה אלבומי אולפן תחת השם שלו והמשיך להופיע. מה מצפים מהודסון (70) ב-2021? התשובה פשוטה, לפחות למי שמגיע כדי לקבל את סופרטרמפ: שזה יהיה כמו לראות את סופרטרמפ בימי השיא שלה. לא?
Take the Long Way Home
Give a Little Bit
Child Of Vision
On Tour
