יאיר לוי שר בקול רך געגועים לימים אחרים, מבקש לתת לנפש שוב לנשום, לברוח "עד הקצה". הקאנטרי המלודי הזה מצליח לשדר תחושה של אנשים צעירים שיצאו לאי-שם בעולם, הצליחו "לעצור את הזמן". החזרה לשגרת המציאות לא ממש עשתה טוב לנפש. הכמיהה טעונה בתחושה, שגם אם הגוף כאן, "הראש עדיין שם".
יאיר לוי שר בפשטות בלתי אמצעית את התחושה. מסוג השירים שהסינגר מצליח לבטא טת הסונגרייטר הכי קרוב לאמת שלו. המוסיקה מתכתבת עם שירי קאנטרי מדרכי הדרום האמריקני, מחזירה לתחושת המרחב האל-זמנית. הבנאדם שר שהוא רוצה לנשום, והמוסיקה היא ככל הנראה החמצן הכי יעיל להחזיר אותו למקומות המאפשרים חמצן לנפש.
כשהבוקר מתעורר/ את פסגות השלג הוא מצייר/ צועד בלי להגיע
על גדות הנחל שסחף הכול/ אולי הפעם אשאר
בואי נברח מהשעון/ כבר לא אכפת לי להגיע אחרון/ הרבה ימים רדפתי אחרי הזמן/ שכחתי מה נכון
הגיע הרגע לעצור
עד הקצה/ רוצה לברוח
עד שאוכל/ מעט לשכוח
ולתת לנפש שוב לנשום
לברוח מהזמן/ לשכוח שידעתי כבר הכול/ ולהצליח
לתת לנפש שוב לנשום
את יודעת אנחנו כאן
אבל הראש שלי עדיין שם / אולי יגיע יום/ ובו נביט ביחד לאחור/ האם הספקנו לעצור?
עד הקצה…
