אני שולח את שחר אדמוני עם השיר הזה לקבל עזרה נפשית. יש מצב שהיא תגיד, למרות המצוקה – לא תודה. מבחינתי, המוסיקה היא דוקטור. המוסיקה אכן משמשת עיר מקלט לנפשות דואבות, שלא יודעות לתחקר את עצמן – מה בדיוק עובר עליהן. הן בוחרות לשתף את הציבור בצערן. אגב, סטטיסטיקות ומחקרים תומכים במגמה זו ומצביעים על כך שישנה עלייה בפניות של צעירים לקבלת טיפול נפשי בשנים האחרונות.
שחר אדמוני מקוננת את הבעיה שלה בבלדה מלנכולית. הבקשה "שמישהו יעזור לי עכשיו" פשטנית, מצטרפת לבנליות של הטקסט המנסה לגעת באיזשהו דיכאון, אבל זו יותר זעקה סתמית לעזרה מאשר סיפור אישי ייחודי העובר עליה. משפט ברירת המחדל "לא בחרתי איך להיות זה ככה יצא" הוא משטח. המנגינה והעיבוד מקדמים את תחושת המצוקה בצליל אווירה אפרורי, אבל לא מעבר. כלומר: מתקשה להשתתף בתוגתה.
שחר אדמוני דוקטור
אומרים שהחיים זה תקופה/ אז כל זה לא באמת יסתיים
ולא בחרתי איך להיות זה ככה יצא/ כל צעד משנה לי הרגל
צריך איזון בתוך הקופסא/ כי הסנטר שלי טיפה משתולל
אז אנשים, שיחות, ים שאלות ועשן/ עוזרים כשהמחוג מתקלקל
שמישהו יעזור לי עכשיו/ חוזרת הביתה וקשה לשכב על הגב
דוקטור מה קורה לי דוקטור מה קורה/ זה כבר פעם מאה עדיין כלום לא עוזר לי
לא אוהבת שטחיים אבל צמאה לשטחיות כי זה יוריד תלחץ דם
אז כבר הבנתי שלחשוב יותר מידי לא בשבילי אבל אני עדיין נמצאת שם
אני הרעש או השקט שוב בוכה ואז צוחקת אני בלופ די מוגזם
הכל סתירות מלא פנים ושוב על הפנים זה צומת מסוכן
שמישהו יעזור לי עכשיו/ חוזרת הביתה וקשה לשכב על הגב
דוקטור מה קורה לי דוקטור מה קורה/ זה כבר פעם מאה עדיין כלום לא עוזר לי
