אחרי כל הדרמה האלקטרונית, לא ברור למה מגיע לה יותר. על מה הלב שלה מדמם? ומדוע שה"דפוק" יילחם עליה כמו שהם נלחמו על שניהם?  על מה המהומה? על מה בוכה העלמה? הרי תמיד הוא יהיה "כזה" (שזה?) שירה מרגלית סוערת, אבל אינה יודעת מה בדיוק היא רוצה מעצמה או מהדפוק שאיתה, הפחדן שאינו מתמודד עם רגשות וגם מצליח לעבוד עליה כמו "שחקן בהבימה". (למה "הבימה"?)
שירה מרגלית מאמינה כנראה, שהיא מסוגלת להיות לא רק סינגרית אלא גם סונגרייטרית. בכל הקשור למילים, הייתי ממליץ או לוותר או לכל היותר לנסות סדנא יוצרת.
השיר שמתחיל שקט, בשירה מופנמת משהו, נוסק לשיאי סערה. ההפקה האלקטרונית מנפחת את השיר לרמה של מלודרמה, מעבר אפקטיבי בין הבית לפזמון, אלא שהשיר המשורבט-מופרך, אינו מצליח לגרום לי להשתתף בצער הנכזבת. הרצון לעורר בנו הזדהות על יחסיה עם הדפוק שלה, משאיר אותי תחת רושם יותר היסטרי מאשר אותנטי.
היומרה מגיעה בקליפ העוטף את שירה  במעטה מסתורין לילי עם מיני דמויות וסיפור על גברים שמנסים לחטוף אותה. בתוך זה נכנסת ילדה שמזכירה את סגנון הקליפים של סיה והשימוש הכוריאוגרפי שלה בילדה מדיסון זיגלר. הבעיה היא שאין קורלציה בין הקליפ האפל והסהרורי ובין השיר.

בגדול אתה יכול לספר לכולם שניצחת/ תראה הלב שלי עוד מדמם ברחובות
ואיך כל המילים שאמרת לי באותו לילה/ רצות בראש שלי שורפות לי את היום
ואיך אתה כזה / כזה דפוק כזה/ תמיד רוצה בחזרה / רק כשאני כבר לא שלך
תמיד תהיה כזה / אז אם תשמע את זה/ תדע שלא השארת לי שום ברירה
מגיע לי יותר במקום שתוותר/ קום ותלחם עליי כמו שאני נלחמתי בשבילנו
תשקר תגיד אתה חוזר / אבל בנינו כבר הבנתי / מגיע לי יותר
אתה יכול לארוז את הדברים/ ולברוח לאמא/ כזה פחדן לא מתמודד עם רגשות
ואני איך נפלתי בפח אתה שחקן בהבימה/ תמחאו כפיים נסגרו הוילונות
ואיך אתה כזה / כזה דפוק כזה / תמיד רוצה בחזרה / רק כשאני כבר לא שלך
תמיד תהיה כזה / אז אם תשמע את זה/ תדע שלא תקבל אותי יאבן ז#*?$
מגיע לי יותר במקום שתוותר/ קום ותלחם עליי כמו שאני נלחמתי בשבילנו
תשקר תגיד אתה חוזר/ אבל בנינו כבר הבנתי / מגיע לי יותר