עופרה חזה שרה "שיר השירים בשעשועים" ו"שבת המלכה", אורי שבח "ארץ אהובה" ו"עיר כלה", בועז שרעבי "חידה את לי", שימי תבורי "שחורה ונאוה" ו"כינור דוד", משה הלל "לא הבל היופי לא שקר החן" ו"יעקב התמים", יזהר כהן – "ירושלים האחרת", אבנר גדסי – "מנגן ושר"

פסטיבל הזמר המזרחי? בואו נדייק: פעם קראו לז'אנר המזרחי או הים-תיכוני – "סגנון עדות המזרח", מושג שנטבע בפסטיבל שהופק ע"י רשות השידור בין השנים 1971-1982, שהגה  והפיק ע"י יוסף בן ישראל, שהיה אחראי בקול ישראל על המוסיקה המזרחית. הפסטיבל נקרא בשמו הרשמי "למנצח שיר מזמור" ובשנות השמונים נוסף לו השפם "דרור" ("דרורו למנצח שיר מזמור") על שמה של אשת הרדיו דרורה בן אב"י. בתחרות הראשונה ב-1971 השתתף אנריקו מסיאס כזמר אורח. על פי דרישת מנהל הטלוויזיה הישראלית דאז, התחרות שודרה תחילה במסגרת שעות השידור בערבית,. בעקבות מחאה – הועבר השידור למסגרת ה"פריים טיים"  ובשידור חי.

הפסטיבל נולד על רקע קולות שטענו לקיפוח הזמר המזרחי בקול ישראל, ומתוך תחושה שפסטיבל הזמר והפזמון שנחשב לאומי – מיעט להשמיע מוסיקה בעל גוון מזרחי, שלא לדבר על פסטיבל הזמר החסידי (שלא היה תחת חסות ממלכתית) שהיה בעל גוון דתי אשכנזי מובהק ופסטיבלי הילדים שהיו מערביים.

כשמאזינים לשירים ולעיבודים שנכתבו לפסטיבל הזה, מבינים כי במקרים רבים – גם שירים ב"למנצח שיר מזמור" לא היו ממש מזרחיים בלחנים, בעיבודים, והיום, סביר להניח, היו מצחיקים את אוהבי אייל גולן, משה פרץ, קובי פרץ, דודו אהרון. מה עם הכפיים? מה עם התן להם קצב לרגליים?

אני מנסה להשוות המוסיקה "המזרחית" של היום למוסיקה של אז. אין מה להשוות. אז לא היו שבלונות. לא היו יצרני מוסיקה העובדים לפי שטאנצים. אביהו מדינה שמככב ברשימת המלחינים ) הוא מלחין ורסטילי המייצג נאמנה את לב ליבה של המוסיקה בסגנון עדות המזרח – ונדמה לי שזהו השם שהולם יותר מכל את הז'אנר. הגם שחלק מהשירים נשמעים מעט אנכרוניסטיים, לא כולם "קלאסיקות", עדיין "סגנון עדות המזרח" של אז העיד על פתיחות יצירתית, לא על רידוד.

הרשימה של מדינה מרשימה בהחלט –   "ארץ אהובה" – אורי שבח, "חג לי חג לי – שיר שמח" – אורי שבח, "עורה אדם" – בועז שרעבי, "כינור דוד" – שימי תבורי, "יעקב התמים" (אל תירא) – משה הלל, "משה" – שימי תבורי, "עונג שבת"  – אורי שבח, "למנצח שיר מזמור" – יזהר כהן  ואופירה גלוסקא, וכמובן – "הפרח בגני" – זוהר ארגוב – מקום ראשון, 1982.

מרבית המלחינים ובעיקר מעבדים של  השירים הם מוסיקאים מערביים מובהקים, אחדים בעלי מיומנות, שאינה שקשורה בז'אנר מסוים או בעדה מסוימת (אם מישהו מתעקש – רבים אשכנזים…) – אריה לבנון, משה וילנסקי, נועם שריף, אילן מוכיח, אלברט פיאמנטה, מרטין מוסקוביץ', אלדד שרים, משה זורמן, ירון גרשובסקי. עוזי חיטמן הלחין את "מעורה ים תיכוני" ששר חיים משה ב-1989.

שירים שזכו במקומות הראשונים: "עיר כלה" – אורי שבח (1972), "חג לי חג לי – משה הלל (1973), "ארץ אהובה" – אורי שבח (1974), "הללויה" – בועז שרעבי (1975) שחורה ונאוה – שימי תבורי (1977), "שדי אל מה נורא" – השרעבים (1978), "משה" – שימי תבורי (1980) "הפרח בגני" – זוהר ארגוב (1982)