חוזרים לנופים שצבעו את השירים של יורם טהרלב. זהו כבר פרק ההמשך – אלבום שני של הפרויקט "יעלה ויבוא". שירי מימון בחרה את "ההר הירוק תמיד". טהרלב צלל לתוך נופי הארץ, חש אותם בעורקיו. התרפק על זכרונות ילדות, על תום נעורים, שנות האהבה, על ימים של בריחה ששימשו "מסתור ללב התמים". האם עוד אפשרי לחוות עוד מאותה חוויה?
לפי הגרסה של שירי מימון, זו כבר אינה אותה נימת תמימות שבקעה מגרסת רוחמה רז ולהקת פיקוד המרכז (האזינו מטה). העיבוד והביצוע מנפחים את השיר לדרמה רבת רושם. יש לי תחושה שלא לכך התכוונו היוצרים טהרלב ומוני אמריליו. התזמור הבומבסטי נשמע פסטיבל הזמר של פעם. בעיה נוספת: שירי מימון רוצה להיות בשיר הזה מריה קארי. זו הסיבה שהיא פספסה את תוגת הגעגועים של טהרלב לנופים עליהם הוא שר. הגרסה שלה נשמעת צעקנית משהו. אם לא די בכך – העיבוד התזמורתי ניפח את השיר הצנוע הזה לממדים שחוטאים לעומק הוויתו הצנועה.
שירי מימון ההר הירוק תמיד
פקחתי את עיני, היה אז חודש שבט,/ ראיתי מעלי ציפור קטנה אחת/ ותכלת השמים וענן יחיד/ וראיתי/ את ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה/ אני עוד חולם ושואל/ לנשום רוחותיך כבראשונה/ לשכב בצילך כרמל.
במשחקי ילדות קלי השיכרון/ רדפתי פרפרים, החלקתי במדרון/ ועת חיפשתי לי מסתור ללב תמים/ אז ברחתי/ אל ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה/ אני עוד חולם ושואל/ לנשום רוחותיך כבראשונה/ לשכב בצילך כרמל.
בשנות הנעורים, בשנות האהבה/ טיפסנו בשביליו, ידי בתוך ידה/ השקפנו למרחק, לעבר העתיד/ וחלמנו – על ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה/ אני עוד חולם ושואל/ לנשום רוחותיך כבראשונה/ לשכב בצילך כרמל.
הלכנו לצבא גדולים ונבוכים/ מתוך המלחמות חזרנו כאחים/ הבאנו על כפיים רע וידיד ונפרדנו – מול ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה/ אני עוד חולם ושואל/ לנשום רוחותיך כבראשונה/ לשכב בצילך כרמל.
וילדינו כבר היום הם עלמים/ הורינו – שערם הלבין מרוב ימים/ אך צעירים נהיה כל בוקר, עת נביט אל אחינו – אל ההר הירוק תמיד.
ההר הירוק כל ימות השנה/ אני עוד חולם ושואל/ לנשום רוחותיך כבראשונה/ לשכב בצילך כרמל.
