כמה חריג לפתוח אלבום חדש בדואט עם חוה אלברשטיין בקצב שיר לכת. "תרגיל בהתעוררות" (השיר) הוא טקסט סוריאליסטי על מצב ריאליסטי. שלומי שבן הוא מעין "החי המת" המעלה שאלות קיומיות. חוה היא עזר נגד במעין ישות אימהית מופשטת. סיטואציית הדו-שיח המוזרה נוגעת במשמעויות מלחמה ושלום. לגבר, זה שהולך לצבא, יש תהיות, שזוכות לתשובה מהאישה.
מתוך הבלגן חשים בעוצמות המלחמה גם בקונטרסטים של צבעים: "השמיים צבועים וניל/ האופק מפויח/ הכל חוזר אדום יותר באלונקות ובפרחים". אין חסינים: גם מפקדים שבעי קרבות – מתפללים. חלקי התמונות חוברים לתמונה הכללית הכאוטית שבה "ילדה חמקה מן המסגד". בתחילת השיר שבן דרמטי ונרעש, חוה רכה ומאופקת, אבל אט אט גם היא נכנסת למערבולת הרגשית. המוסיקה היא אמביוולנטית מצד אחד הקצב חגיגי, מצד שני מכניסה לאיזשהו מארש אפוקליפטי.
התעוררות. כמעט לכל אורך האלבום שלומי שבן מציב לעצמו מראה כאדם שבודק את תחושותיו כלפי האהובה, גם כמי שחי במציאות חברתית ופוליטית מבאסת. השירים רובם הם מעין שנסונים – בדגש על המילים, על גבול הפואטי, במוסיקה פונקציונאלית, תחושה של מעין ז'ורז' ברסנס מקומי. טרובדור שכזה.
ב"הקסם נגמר" – זהו שבן דרמטי ששר בהתרגשות עצומה (מגיע עד פלצט) על מצב שלאחר מותה של האהבה. מלודרמה אישית, שהתזמור שלה מכניס לאווירת הזיה בסיום.
הדרמה נמשכת בקצב מהיר מודגש הטוען במתח ב"היופי שלך מכאיב לכולם". שבן מתאר את יופייה הקטלני המכאיב באמצעות "נשק השיר" (זה מה שנותר לו). הוא ימתין עד שהיופי הזה ייעלם כדי לחיות משוחרר מכאבו וחופשי לאהוב אותה כפליים.
עוד שיר של המתבונן מהצד על אהובתו –"שמש עלי אדמות", מעין אזהרה מפני הסתנוורות מהיופי שמוביל לתובנות על מי ש"דואגת לבעור ושוכחת לזכור שהטבע הוא לא רעיון" ו"כשהיא מנסה להיות כל מה שהיא לא/ בהלה מתוקה מתגלה בעיניים קטנות" מוסיקה מינורית-נוגה שמבטאת מצב של משיכה-דחייה מול אהובתו המסנוורת.
וגם שבן מפוכח-נוגה-רציני, ששר על הדחיפות בהגשמת האהבה כדי ליצור חיים חדשים – על רקע השמועות על אנשים שחטפו סרטן ב"ילד עכשיו".
"איקאה" הוא כבר עולם אחר: בליווי מפוחית, האווירה נעשית נינוחה כרקע למונולוג סרקסטי במנגינה פשוטה רומנטית על פס היצור של "איקאה" באנלוגיה לחיים שלנו. כולנו משוכפלים ונראים אותו הדבר, מחפשים מוצרים בזול ומפספסים את העיקר בחיים. (הצעה אישית: להקים קבוצת מחאה של גברים שמסרבים להגיע לאיקאה. אני מצטרף בהתלהבות)
שבן פוליטי? בבקשה: "תמונה משפחתית עם ראש הממשלה". לשלוח לביבי ולשרה. ביסודו של השיר הידיעה, שלמרות שאתה חי במדינה דמוקרטית, אין לך למעשה יכול להשפיע – בטח לא על בחירת ראש הממשלה. הטון הסרקסטי גובר לקצב שמדהיר את שבן לשיר ניכור מוחלט על המקום שבו אתה חי בצליל מעין קאונטרי – "אתה תראה לי דמוקרטיה, ואני אראה לך איך בחמש דקות הפכת לגולה בארצך".
שבן חברתי? תלחצו על שיר 7. "דיוטי פרי". שנסון פסנתר נטו בהשראת רעיון של ברטולד ברכט על חברה בורגנית, שהיא למעשה – רשימת מתנות שבעלים בעלי מעמד מביאים לנשותיהם מחו"ל, מול ה"מתנה" שקיבלה אשת החייל מהעיר העתיקה חברון – "גופה בארון ובחמש ראיון (עם רפי רשף?) ומטח של כבוד אחרון". שבן מתאר מפגש וירטואלי של הנשים שמקבלות המתנות, כשרק אחת מהן פולטת את המילים הנבובות "זה נורא" – בהתייחסה להרוג בחברון, מי שתמשיך כעבור שניות בחייה כאילו כלום. (הכך אנו נראים?). המחאה אינה רק נגד הבורגנות שהשתלטה על החברה ומחקה את רגשותיהם של האנשים בתוכנו, אלא גם נגד האפליה המגדרית שבתוכנו – שנשים ממתינות למתנות שבעליהן רמי המעמד (השרים, המנכ"לים, היבואנים, האדריכלים, הרופאים) יביאו מחו"ל.
אמרנו שנסון. תקשיבו ל"לילה אחרון בלונדון". שבן שר סיפור כזמר צרפתי בקברט אפלולי. סיטואציה: הלילה האחרון. הוא לבד במסעדה שוקקת. מחר בבוקר הוא עוזב את העיר, שהסבירה לו איך אפשר להסתדר "בלי אהבה ובלי חבר", אבל נתנה לו השראה. ובלילה הזה, בתוך ערפל של דיבורים, שואלת אותו מישהי שאלה ונעלמת אל תוך הזיכרון.
שיר קטן שמזכיר ימים ששמענו מוסיקה מיוחדת של "שירי משוררים". עיבוד ששומר על אקוסטיות עדינה. צליל מפוחית שמעורר בלוטות הנוסטלגיה. הלילה האחרון של שלומי שבן בלונדון כהתרפקות נוגה מתקתקה.
חריגים: "אילת" במקצב רגאיי שמח לא הכי שייך לקונטקסט של האלבום הזה. "מלכה לב שבור" בסולו מפתיע וקסום של נינט (נטו) על צומת חיים שאחרי טראומה. על אחת שהחיים מתרחשים סביבה, ולה אין שליטה על היותה מלכה-לב-שבור. הדובר בשיר מעודדה שלעולם היא מלכה – היא זו שבידה הכח להחליט איך להרגיש. מה הביא את שבן להכניס סולו נינט? עם כל היופי של השיר – מומלץ להשאירו בידיה.

"תרגיל בהתעוררות" הוא אלבום שבו הטקסט מקבל אם לא עדיפות, אז בטח שוויון מול המוסיקה. מבחינה זו, שלומי שבן הוא סינגר סונגרייטר שמנתח במדויק מצבים בציניות וללא חשש מהנזק שעלולות לגרום לו אמירות פוליטיות וחברתיות, וגם שובר מיתוסים על האהבה, בוחן את היחסים בינו ובינה באיזמל של מנתחים. ובעיקר שנסונר מקומי שאינו חושש להוציא שירים לא קונבנציונליים מחשש לרייטינג נמוך. היום הוא כנראה כבר יכול להרשות לעצמו להיות אמן כרצונו במגדל הפזמון שלו.

שירים: תרגיל בהתבגרות עם חוה אלברשטיין, הקסם נגמר, היופי שלך מכאיב לכולם, איקאה, תמונה משפחתית עם רוה"מ, מלכה לב שבור – בביצוע נינט, דיוטי פרי, אילת, שמש עלי אדמות, לילה אחרון בלונדון, ילד, עכשיו, הנה בא הסוף
הפקה מוסיקלית: תמיר מוסקט ואסף תלמודי. נגינה: הקולקטיב.
וידיאו: לילה אחרון בלונדון