שלמה ארצי בגלגול הקודם שר על פתאומיותה של האהבה. פתאום היא ישות פנימית. שקולה לעולם שמסביב – היא כמו שבילים וצללים, מי נהר כחולים, כמו השיר עולה מתוכו, ולא רק אלא שכל העולם, גגות, כבישים ובתים שומעים את המיית אהבתו. הבעיה היא, שרק היא אינה שומעת את קול אהבתו – "השמיעי קול ילדה, השמיעי קול".
זה היה השיר, שעם ישראל אהב ב-1970, שיר שזכה בביצוע של שלמה ארצי במקום הראשון בפסטיבל הזמר תש"ל והיה אף שיר השנה במצעד השנתי של אותה שנה.  היום השיר הזה נשמע תמים, רווי פתוס. אם פעם שלמה ארצי, לא העז להתקרב לשיר, הרי בהופעותיו בקיסריה שילב אותו פה ושם בעיבוד אחר.
המשוררת תרצה אתר ז"ל, שכתבה את המילים, הייתה שרויה באותם ימי פסטיבל הזמר של 1970 באבל, אחרי מות אביה המשורר, נתן אלתרמן. היום קשה להאמין שהיא נטלה חלק בפסטיבלי זמר,  וכעבור 3 שנים, היא הגישה לפסטיבל את "שיר לערב חג" שעסק באותו ערב בו נפטר אביה.

שלמה ארצי פתאום עכשיו פתאום היום

היא בליבי עכשיו, בתוך ליבי/כמו הרבה צללים / כמו הרבה שבילים 
כמו עשן. / היא רק שלי עכשיו, היא בחובי / כנוף הרבה עלים 
כמי נהר כחולים/עכשיו היא כאן. 
אהבתיה / אני יודע זאת פתאום /אהבתיה / פתאום עכשיו, פתאום היום. 
כן היא שלי עכשיו / כמו השיר /עולה היא מתוכי/ עולה בכל כוחי, 
כמו השיר. 
אני קורא בקול, בני אדם / ומרחבי אי שם / וכל רוחות הים והגלים / אם תשמעי אותי 
ואת שירי / המתפרץ כים / צועק אל העולם 
רק תשמעי 
אהבתיה… 
כן היא שלי עכשיו / כמו השיר / עולה היא מתוכי / עולה בכל כוחי, 
כמו השיר. 
את בליבי עכשיו, בתוך ליבי / כמו הרבה צללים / כמו הרבה שבילים 
כמו עשן / את רק שלי עכשיו, את בחובי/ כנוף הרבה עלים / כמי נהר כחולים 
עכשיו את כאן.

שלמה ארצי פייסבוק