יש משהו ראשוני וטהור בצליליה של גיטרה אקוסטית, כשהיא מנוגנת ברמה גבוהה ובמוסיקה שמגיעה מיצירה בלתי תלויה בתכתיבים של סגנון, אופנה, או כל משהו אחר. והנה הדיסק הזה, שצליליו אכן יוצאים מתוך השקט של המלחין, כשהוא מנותק ממילים, ממוקד בנגינה ובאלתור – בין הקלאסי הלירי המורכב ובין הלטיני הריקודי הנוסטלגי.
שלמה יידוב על טהרת הגיטרה והצליל האינסטרומנטלי. כתריסר שנים ללא דיסק חדש והנה תריסר קטעים חדשים, מנגינות של אווירה ומצבי רוח, אוריינטציה קלאסית, מגעי ג'אז, מוטיבים אתניים.
מוסיקאי ממדרגה ראשונה, כישרון מלודי, מי שהלחין את "שיר בין ערביים" ואת "ימים לבנים", "ילדי הירח", "ערב עמוק כחול".יידוב מייצג את דור שפרח בשבעים, שנע בין הקלאסי והפולקלוריסטי, שנגע בג'אז ובפולק, גם ברוק האנגלי הפרוגרסיבי, מוסיקה שהתגלמה למשל בהרכב "קצת אחרת" וגם שילב בהמשך בצורה בולטת את המוטיב הלטיני הדרום אמריקני שנובע ממוצאו.
כל הקטעים בדיסק הם של יידוב פרט ל – "פאלסו" של אגברטו ג'יסמונטי ו"מילונגה" של חורחה קרדוסו.
הדיסק נפתח בקטע לירי נוגה ואפוף אווירה חורפית – "ססיליה" על שם אמו. פריטה עשירה, רבת ניואנסים, תחושתית. מנגינה שלוקחת למחוזות הגעגוע. שובה בקסמה. באווירה כמעט דומה, במגע קלאסי, בדקויות פריטה – "אלקרס" (Alcaraz) עם אלמנט אלתור בשל ומפותח. צליל הקונטרבס הוא של אלי מגן. קטע יפהפה. ה"צ'קררה התל-אביבית" מחזירה לרוח המוסיקה של "קצת אחרת" בקצב, בעיבוד לחליל הווירטואוזי שמנגן-מאלתר שם טוב לוי ועם הניחוח הלטיני המופלא.
האווירה החורפית ה"סינמטית" חוזרת ב"מתוך השקט" במנגינת אווירה נוגה צובטת ובעיבוד לקונטרבס. "פאלסו" של אגברטו גיסמונטי, קטע מורכב נגינה שכולו יופי צרוף. "פטרנל" מעביר אותנו בקצביותו המענגת למחוזות הטנגו בעיבוד לבנדוניאון (עמיחי שלו) וכלי הקשה (רוני עברין), ב"בדרך אלייך" נותר עירום ממילים (שיר של יידוב) כדי להעניק לו יופי מחודש. "מילונגה" מאת חורחה קרדוסו מחזיר לרוח הלטינו הארגנטינאית בנגינה מלאת אהבה אמיתית לסגנון. "זרים" שנכתב לתיאטרון (הצגה בעלת אותו שם) עשוי מגע הקלאסי הצח, מנגינת געגועים יפהפייה. "בולריטו" – חזרה לנוסטלגיה הלטינית בקצב המוכר בנגינה בעלת מרקם פריך. "פרידה" –מנגינה ייחודית ואלתור – נכתבו על רקע מות אביו של שלמה. וכמה היפה התרגום לצלילי גיטרה של "אין לי כמעט כלום", שיר שני בדיסק שיידוב השאירו ללא מילים.
אלבום אינסטרומנטאלי ורסטילי – רווי תחושות, מסוגנן, מנוגן רהוט-מדויק, צלילים שמחליפים מילים, מספרים סיפורים, עולמו  הצלילי הצרוף  של שלמה יידוב.