המאוהב המתבכיין מבקש שלא תחסום לו את "הכניסה ללב". מה קרה? מי יודע. שירים בז'אנר הים תיכוני לא נכנסים לפסיכולוגיה. הגבר הדואג ינסה לשכנע אותה, שהוא מה-זה בסדר, שהשמש תזרח בקרוב, שהם ינצחו את כל הפחדים. יצרני  הז'אנר ממשיכים להשתמש בכל קלישאה אפשרית כדי לקדם קולות טנור שמופעלים כאילו ברגש. גם המוסיקה אינה מגלה משהו שלא הכרנו. יש כאן כמעט נוסחה: פתיח של מנגינה נוגה, האצת קצב בינונית, מעבר לקצב מהיר בשדרוג של ביטים אלקטרוניים (EDM) יוצאים מהחדר העצוב ועוברים לרחבת המועדון העולזת.
את הקול של שקד קוממי לוקחים לשם, לא חופרים יותר מדי. האהובה תסובב אותו, והוא יסובב את החוגגים בעם. שקד קוממי לא מחפש באמת את "השקט מסביב". הטקסטים מבחינתו הם אמצעי. המטרה – עוד להיט למיליוני צפיות אמיתיים או יזומים. אומר את זה כך: יש כאן שיר שיתנגן בלופים מטורפים בערוצי המוסיקה השונים. בכל מה שנוגע לפרק אישי חדש ומיוחד במוסיקה של קוממי – לא איש בשורות אנוכי. מילים פשוטות: לא שמתי מחסום אבל (למרות זאת) לא נכנס לי ללב, ואני גם  לא מצטרף לחוגגים של "הישרדות VIP", ששקד קוממי נמנה על משתתפיה.