שרית חדד ועדן חסון מצטלמים עטופים בדגלי כחול-לבן. מבטיחים שאחרי החושך ייבוא האור, שעוד נשיר ונרקוד, כי אנחנו זה גורל. האם מדובר באמונה שהכל מבחינת העם זה קבוע מראש? לא נראה שכותבי השיר התעמקו בפילוסופיה שמאחורי האמירה. ארשה לעצמי להשלים את החסר: אם הכוונה היתה "גורל משותף" – הרי זה משליך על חיינו ומתאר את האמונה בגורל גם כתוצר של הכאוס הנסיבתי שבו אנחנו מצויים. האמונה בגורל מקובלת ואפשרית לגמרי ביהדות, אך הישענות אבסולוטית על הגורל עלולה לעודד בנקל חוסר זהירות, פאסיביות, התנערות מאחריות ותכונות שליליות אחרות.
זה לבטח לא מעניין את הנפשות המזמרות. מבחינתם האמונה והרגש כבר התלכדו על רקע האירועים, וזהו הזמן להתרפק על כל הטוב שעוד יגיע בזכות האמונה בגורל אחד. קולה המסתלסל של שרית מתחבר לדואט הרגש בקולו הגבוה של עדן חסון. המילים הם מישמש המחבר בין "עם אחד" ל"אהובה" ל"עם אחד". אם לפסוח על הטקסט המבולגן, מקבלים סערת רגשות שרצה לפני השיר. אומנות שמומנות. ננצח ביחד ברגש, פחות בשכל – כי אנחנו גורל.
שרית חדד עדן חסון אנחנו זה גורל בימוי: עמית ימין (אנג׳ל) שרית חדד ותמר יהלומי
עוד נמשיך להניף את הדגל/ ננצח עם הלב את השכל/ יש סיבה שאנו כאן/ כולנו ילדים של מלך העולם
והאש תישטף וברגע/ שוב נתפור מחדש את הקרע/ לא סתם שמנו על תהום/ הפך את הלילה והיום
אין מציאות אחרת..
וגם אחרי החושך הגדול/ מגיע אור שוטף הכל/ את הדמעות ואת הצחוק
אהובה שלי/ תגידי שלא עוד/ שעוד נשיר בך ונרקוד/ גם אם הלב כבר לא יהיה אותו דבר
את ואנחנו זה גורל
את לא יפה עכשיו כשאת בוכה/ עוד תחייכי יש בשביל מה
ועוד נצחק על נצחון/ ועוד נבכה על שיברון
ויום אחד עוד תחייכי/ משורשייך תיבני
והנשים והגברים/ שאז היו עוד ילדים/ יהיו עם אחד…
וגם אחרי החושך הגדול/ מגיע אור שוטף הכל/ את הדמעות ואת הצחוק
אהובה שלי/ תגידי שלא עוד/ שעוד נשיר בך ונרקוד
גם אם הלב כבר לא יהיה אותו דבר/ את ואנחנו זה גורל
