תומר עפרון שר על חוסר בהירות/ ודאות ביחסים בינו ובינה שמכניסים לתסכול. הולך לאיבוד – בדרך שהיא מגיבה אליו. זה לא רק מה שהוא מרגיש כלפיה, אלא גם מה שהיא חשה כלפיו – דרך מבטו ("היא קצת נזהרת/ רק שלא אדע'/שלא אהיה כאוב").
עפרון מתחיל את הסיפור שלו בטונים נמוכים, ומשתפר בגבוהים. שיר פולק קטן, שיופיו באיפוק וברגישות ההגשה, במנגינה הפשוטה, בעיבוד הפונקציונאלי. צליל האקורדיון מוסיף צבע "שנסוני" אפקטיבי לשיר. תומר עפרון אינו מתיימר להראות קול גדול. חשוב לו יותר לשמור על מסגרת אינטימית צנועה ויפה. בכך הוא מצליח.
*** תומר עפרון, בנם של סי היימן ורן עפרון, מופיע בשנתיים האחרונות עם "הפרחים של עפרון", להקת סופט רוק ישראלית, חלקם בוגרי ביה"ס רימון. הם הופיעו בין השאר בפסטיבל הפסנתר ושרים גם את השירים של תומר וגם את השירים של סבו, נחום, נחצ'ה, היימן שהלך לעולמו אשתקד.
זה לא שהיא שותקת / פשוט מדברת בשקט / רק שלא אשמע שלא אהיה עצוב
זה לא שהיא כועסת /קצת מרחק תופסת / ובלעדיה שום דבר לא חשוב
כי שוב הולך לאיבוד / בתוך דרכך / אוו / שוב הולך לאיבוד / בתוך דרכך / אוו / שוב הולך לאיבוד
זה לא שהיא מאחרת / הרי היא קצת נזהרת / רק שלא אדע / שלא אהיה כאוב
זה לא שהיא מבקשת / הרי היא גם חוששת / שכך פתאום לא אשוב
כי שוב הולך לאיבוד / בתוך דרכך / אוו / שוב הולך לאיבוד / בתוך דרכך / אוו
שוב הולך לאיבוד
וידיאו – רון כהן – בימוי, עריכה, הפקה
