זה ברור: תמיר גרינברג מטפס על הר Soul גבוה, כזה שמקומיים מעולם לא טיפסו עליו. המוסיקה אומרת – מיומנות ומקצוענות. ככה יצרו פעם יצרני הלהיטים של המוסיקה השחורה.  גרינברג עושה שימוש בקלישאות כדי ליצור ניאו סול משלו. מבחינה זו – אכן שום דבר לא השתנה, תמיד אותה מנגינה ישנה,  אין בשורות מרנינות – הכל יתפוגג, הכל יתכלה, כולם ישלמו את חובם, נעוריהם יקמלו. נישאר אותם טיפשים שממשיכים לשיר את הבלוז הישן מה נשאר? העיניים שלה שממשיכים לדבר אליו. האהבה ההיא שלא מתה.
רעננות המוסיקה, המנגינה, הקצב, הביצוע העשיר מזכירים הפקות ריתם נ' בלוז ליגת אנ.בי.איי. שנות השבעים. גרינברג מחובר למחוזות האלו בטבורו – כולל בהגשה הקולית הגרובית והמחוספסת. השיר עשוי מחומרים שפעם הבטיחו להיט ענק על בטוח. אין לי מושג איך זה יעבוד נכון לימינו. כמי שמתלהב מסול אולד סקול, אין לי בעיה עם כמה-זה-רלוונטי. האולד סקול כאן מוכיח עצמו כטוב לכל עת. כמו האהבה הישנה כמו שהעינים ההן עוד מדברות בתוך עולם שהכל משתנה בו – עדיין יש משהו יציב וחזק. זוהי המוסיקה שתמיר גרינברג יוצר.

תמיר גרינברג Changes במאית, צלמת ועורכת: דריה גלר

All is the same/ Nothing will change
Always the same old tune/ July to end of June
Waning with the moon
All will fade/ All will decay
All will pay their dues/ Wither with the youth
Blowing with the dunes

And all my memories may come and go
But your eyes, they keep calling
Eyes they keep calling back to me
They keep calling back to me

Nothing will change/ All is the same
We are the same old fools/ Singing all that blues
tumbling on our shoes

No one to blame/ No one to shame
No one will speak the truth
But something deep in you/ Makes this wish come true

תמיר גרינברג פייסבוק

תמיר גרינברג ההופעה בפסטיבל הפסנתר