תמר גלעדי נאחזת במסתורי היבשת האבודה כדי למצוא את עצמה. דרכה עוברת דרך בית קפה קטן ועצוב, שבו מישהו מצייר לה "מולדת על מפית". מעטים עד מאוד המעזים להתמודד עם אתגרים כמו מסתורי החיים. "מאין באנו ומי השיט אותי בערפל אל שמי האמיתי?" תוהה גלעדי.
שירתה היא שירה של תעיה ותהיה. המוסיקה והמנגינה מוליכים בשבילי הדמיון האלו. גלעדי אינה דרמטית. המנגינה הנוגה, מקצב המיד טמפו מובילים בדרכים המהורהרות-מסתוריות בעיבוד מלא השראה. שירתה משדרת איזושהי הסתגרות בתוך עצמה, שמעניקה לשירה שלווה. היא לא רצה לפני השיר, אלא כאילו מדווחת בלי דרמטיזציה על מחשבה/ מצב נפשי שיכול היה לקחת בקלות אל המלודרמה, אבל לא מגיע למקום הזה. פני השיר הזה כולל העיבוד אינם מכוונים לעשרת הגדולים במצעדי הפזמונים. בשביל תמר גלעדי – אשמח להתבדות. שיר שהוא נווה מדבר במוסיקה של תקופתנו.
תמר גלעדי אטלנטיס קליפ: שטמפר
עוד יש לי זמן/ לחצות את המראה/ לרדת שוב אל אטלנטיס הטבועה
אני יודעת שהיא שם או כאן/ ספונה עמוק בפנים הופכת בכישוף ישן/ חושך לפנינים
בבית קפה עצוב ברכבת התחתית/ מישהו צייר מולדת על מפית
נתן לי פתק עם צופן קוד פרטי/ מצאתי בו את שמי האמיתי
עוד יש לי זמן/ הוא דופק על הזכוכית/ בחלונות אטלנטיס הנצחית
אני יודעת שהיא שם או כאן/ ספונה עמוק בפנים הופכת בכישוף ישן/ חושך לפנינים
זה שנתן לי במקרה או לא/ פיסת מידע חולם/ גמר את הקפה שלו/ יצא בלי לשלם
בחוץ הרוח מערבלת צמרות/ לאיש הזה היו עיניים שזוכרות/ מאין באנו ומי השיט אותי
בערפל אל שמי האמיתי
