מרץ ב23, 2006

סילבר ריין

מילר הוא נגן בס חשמלי (וגם מה שנקרא רב-כלן) שמציב את הכלי שלו לפני כולם, כגיטרה סולו לכול דבר. מי שלא שמע את מילר מנגן בס, חייב שלמוע את הדיסק הזה. מילר בחר נבחרת מפוארת של נגנים מוכשרים, אבל הוא

בבית

אחרי שסיימתי 11 רצועות, רובן מענגות, התחושה היא שכהן התכוון במוסיקה החדשה לא רק לחמימות של בית, אלא לאזור שממנו יצא לפני שהפך לג'אזיסט הישראלי הכי מצליח בכול הזמנים, זה הסולו השישי של נגן הבס הישראלי, שיוצא אחרי "לילה", "בית"

משהו להיות

רוב תומאס, לשעבר סולן Matchbox 20 מי ששותף ל"סמות'", במסגרת Supertatural של "סנטנה", עושה פופ מהסוג הרגשני, מופק היטב. הוא שר "ככה נשברים לבבות", "לא עוד בודד" ו"תמיד אותו הדבר", בתערובת של קצבי רוק ובלדות פופ רכות. והוא יפתיע בהמשך

אן-ברייק מיי ארט, אוסף הרמיקס

בקרדיטים באלבום של ברקסטון נמצאים קליברים כדיוויד פוסטר דרך ר.קלי, טד בישוף, הנפטונס, בייביפייס. ברקסטון היא אתגר. מי שיטען שהיא גדולה יותר מויטני יוסטון או ממריה קאריי, לא אתווכח איתו. תגלית ענק של הריתם נ'בלוז מאז התשעים. הביאה את הברק

ממתין לאזעקה

ניו-אורדר, מלהקות השמונים המשפיעות והבולטות בפופ אלטרנטיבי פוסט פאנקי, מהסוג שמחבר בין טקסטורות אלקטרוניות ודאנס. ממשיכה לייצר להיטי דאנס אסתטיים. השיר שעל שמו נקרא האלבום הוא מהסוג שיחזיר את הלהקה לראשי המצעדים. "אני לא ראוי לך, אין לי מה להגיד"

על האי

זה מתחיל כמו פס קול לסרט. תדמיינו אווירה של אי בודד בלב האוקיינוס. ואחר-כך מגיע הצליל האקספרסיבי המוכר מפינק פלוייד. "זוכר את אותו הלילה/ צעדים לבנים באור הירח/ הם מהלכים גם כאן/ לאורך מגרש משחקים ריק בעיר הרפאים הזו, ילדים

דראמה בוקס

זמרות פאדו גדולות חודרות אל מתחת לעור, גם כשאינך מבין מילה פורטוגזית. זוהי מישיה, ילידת פורטו. לא הייתי מהסס לומר: העמליה רודריגז החדשה. זה לא ק הקול, אלא העצב הזה שמגיע מתהומות הנפש. תערובת של מסתורין ומלנכוליה. איך להגיד את

דילוג לתוכן