כדאי היה לחכות לחבורה מדרום לונדון אחרי תקופה ארוכה של בצורת. האלבום הרביעי של הסטריאו נשמע היפ הופ הכי טרי שבריטניה יכולה לייצא. רוב בירץ' וניק האלאם עובדים על סאונד טעון, אפל, עם אלמנטים פסיכדליים וסול, בין ראפ לסול לפאנקי
"מסטר אופ קונברסיישן, ברינגינג פרש אינספריישן, לד דה צ'ילדרן אופ דה רבולושן ת'רו דה זיון מודוליישן" חקיינים בני חקיינים אנחנו, אבל ישנם חקיינים טובים. המSיח ליאור שולמן, חזר ארצה אחרי 8 שנים במנהטן ויצר שיר במתכוני זמרי הרגאיי המוגדר "מהפכני
הלחנת שירי משוררים היא אתגר. התשובה לשאלה אם הלחן קלע ל"כוונת המשורר" היא פחות קריטית לטעמי מעצם התוצאה הסופית – כלומר האינטרקציה שמייצרת יצירה חדשה, אפילו עם פרשנות מוסיקלית מיוחדת. שגית שיר מ"מים שקטים" – בלחן ובביצוע – בהחלט מעניקה
יהודה פוליקר פוליקר חוזר לבמה במופע אנפלאגד על שלל גווניו ומקצביו – יוונים, בלקנים, לטיניים וים תיכוניים. ברשימת השירים – מבחר מלהיטיו המקוריים, גם כאלה שכתב לאחרים בביצועים חדשים, קלאסיקות של המוסיקה היוונית לדורותיה, ביניהם שירים שכתב המשורר היווני מנוליס
"אולי אם אתנהג כך, הבחור יקרא לי בחזרה. נערות פורנו-פאפארצ'י, אני לא רוצה להיות נערה מטומטמת" ("נערות מטומטמות") פינק נותנת הצגת פופ-רוק מפוארת באלבום הרביעי שלה. שירים אחד-אחד. בטחון עצמי, עצמאות נשית מופגנת, ארוגנטיות. היא פותחת בביקורת נגד על הנערות
