איפה הצדק? דיברו הרבה על קומפנו סגונדו, רובן גונזלס ואברהים פרר, שבקשישותם הגיעו לפסגה כשהם רוכבים על הצלחה של "בואנה ויסטה". מה עם הגברת? הגברת אומארה פורטנדו נהדרת. ה גרנד אולד ליידי של המוסיקה הקובנית, שכמובן עלתה מחדש על מסלול
זה אחד מאלבומי הריתם אנ' בלוז דאנס הטובים המסתובבים בשוק. האחראית להפקה די-ג'אית בת 29, שמשלבת קריירות של תקליטנות ולהיטנות – לשעבר אחראית על המוצר .S-EXPRESS שפע צלילים מלו-גרוביים: "איטס פיל סו גוד" הסוחף, שלושה שבועות בראש המצעד הבריטי, ואחר-כך
אין חדש תחת שמי הרוק הישראלי. הנושאים – אותם נושאים, הריפים בגיטרות החשמליות, לא מחדשים, ושייגעצ זה "הדיפ פרפל" של פעם, כשאני חטפתי כול תקליט חדש של הלהקה הזו בבוקר יציאתו לחנות התקליטים. רק שבשייגעצ חסר לי איאן גילאן, זמר עם
פבלו מתבכיין שהוא פשוט אינו יכול להחזיק מעמד אחרי שנטשה אותו. לא רק זה אלא שהיא נהייתה קרה כקרח או כדברי משרבט הטקסט – "קוביות של קרח בידיה". רק הידיים? שיבדוק אולי בלב נשארה פינה חמה בשבילו. פבלו מנסה לשדר
מה היא עושה לו? כולה היא כזו שאפה שקשה לדניאל זילברשטיין להסיר ממנה מבט, ממש חוסר נשימה, וכמה הוא היה נותן כדי "לאבד איתה את התמימות". ואללה, זילברשטיין. מה אתה תופר לעצמך את השטויות האלה. הרי כול הטקסט הזה בא
דרמה על לא דרמה. זה מתחיל במקהלה שפוצחת – "עד מתי תהיי מאמינה", ואז פורצת הזמרת ב"הלוואי ולא ידעתי לאהוב". למה מה? אהבה זה דבר יפה. מה גודל הטרגדיה שהיא מבקשת בקשה קשה כזו? עיון במילים שחרז לה אלי בוזגלו
מול הבניין הכי אלים בתל-אביב, שמש לבנה, סוגרים לו את השמיים. מול הבניין הזה , מאופר, מסוחרר, מאלתר חיים, מסתיר עוד התמכרות – מבקש שיעירו אותו כשהכול ייגמר. ארליך מנסה לתאר סיטואציה ברוק קצבי, אלא שהטקסט הלא הכי אמין מתקשה
יצחק מאיר כתב את תחושותיו לגבי חטופי צה"ל – על הלילות הארוכים שלהםן במרתפי החושך הנעולים מעבר לגבול בהם הם חולמים ביער אגדי ולו על פרח קט לשלוח אותו אל המוני אנשים שלא חדלו להתפלל עבורם, כאשר ביער אין מספיק
צלילי הפסנתר היפים של דניאל סלומון בפתיחה הם אולי האלמנט היחיד היפה בשיר הזה. דניאלה פיק שרה בלדת ייסורים שמנסה להבהיר את פגעי עזיבתו כמו למשל – "חולמת על ביחד ותמיד לבד". אני מתקשה להזיל דמעה איתה. קולה מאנפף עד
תיאור טראומה שהתרחשה במציאות לא תמיד מוביל לאמנות אותנטית. אלון דנין, מ"נומאיי קונספט" פרוייקט מוסיקלי ששמעתי ממנו דברים מיוחדים בעבר, ניסה להתמודד עם טראומה של מוות בתוך המשפחה ולא הצליח להוציא יצירת מופת, בלשון המעטה. אני יכול להבין את הרגשות
