אנדרסון מעלה באוב את רוחה של ג'טרו טול, החבורה האלטרנטיבית של השבעים. מי שמכיר למשל אלבום כמו THICK AS A BRICK, אלבום קונספט, קלסיקת רוק, חייב להקשיב ל"ריקודו של רופי". "קליאנדרה שייד" הפותח מחזיר בבת אחת לצליל החליל המלודי הוירטואוזי
לייזה מינלי עסוקה רוב הקריירה של בקאמבקים, ואחרי כל משבר מגיע קאמבאק מפואר מקודמו. רק היא יודעת אם זה שווה. כאן זה הקאמבאק של 2002 עם בעל טרי, דיוויד גסט, שהוא גם המפיק-שותף. הופעה חיה בניו-יורק, תערובת של התרגשות קצת
נגן הבס, ג'ון פטיטוצ'י, מרחיב גבולותיו המוסיקליים, והדיסק הוא מעין פרוייקט ג'אז שנוגע בפולק אמריקאי (הזמר ג'ון תומאס), במוסיקה ברזילאית (ג'ובים, הזמרת לוציאנה סוזה ועוד). פטיטוצ'י מצהיר שהוא "סטורי טלר", שמנתב את דרכו במעין מסע מוסיקלי שלובש צורות מגוונות, ג'אז
האגדות חיות בשתי הופעות בבוסטון, ספטמבר 2003. פליטווד מק במהדורת רביעייה נשמעת בד"כ לא פחות חמה מכול גלגול אחר של הלהקה הזו. הנה הם על הבמה: סטיווי ניקס ולינדסי בקינגהם, ג'ון מקווי בבס ומייק פליטווד שעושה המון פרצופים מאחורי התופים,
הוא מנגן ניק דרייק, גרשווין, מונק וגם קול פורטר. ויש לו קאבר "פראנואיד אנדרואיד" של "רדיוהד". סולו פסנתר. המוסיקה היא השילוב האופטימלי של טכניקה ורגש. עוצמה פנימית ואלגנטיות. להגיד ג'אז מרגש? למה לא. מלדאו מצלצל לירי, הרמוני, מלודי, משהו בין
כשניל יאנג, טרובדור הרוק האגדי, מתרפק על שורשיו, הוא מסכים בצורה כמעט נדירה לתעד את עצמו. כשמדובר בתיעוד, זה יכול להיות כנראה רק מעריץ כמו הבמאי ג'ונתן דמי ("שתיקת הכבשים") שהציב בקיץ 2005 9 מצלמות באולם ריימן ההיסטורי בנשוויל –
