הדיסקוגרפיה של ביורנסטאד הנורבגי ב ECM – סובבת סביב נושאי טבע כ"סיפורי מים", "הים", "הנהר". הצלילים הם ג'אז אמביינט, אני מסכים לאחת הבקורות – "טון של פואמה". קטיל ביורנסטד בפסנתר מינורי צלול, דיוויד דרלינג בצ'לו עמוק ומהורהר, ג'ון כריסטנסן בצלילי
שומדבר לא מסגיר את מוצאה השוודי. היא שרה ג'אז כמו צ'ט בייקר, טון שברירי-רך מהורהר, אווירה אפלולית. היא רומנטית, היא מלטפת את המילה, היא מסתורית, היא שרה בהתייחסות פנימית, בקריצה לבילי הולידיי. זה אלבום שמוקדש כולו לשיריו של סלבדורה פו,
פורטיס כפולחן רוק מקומי, מה שנקרא "קאלט רוק". ופורטיס משחק לידי החבר'ה שצועקים לעברו "משוגע". הריטואל הזה עובר מדור לדור. ליצן כזה, אחוז תזזית שהולך על השאו הקירקסי. מכנסיים שלושת רבעי מחחת לברכיים, נעלי התעמלות והצמה שמאחורי הקרחת החדשה, מגבת
