גבריאל הזכירה לי מאוד את טרייסי צ'פמן, בטון הקולי גם בצורה ההלחנה בשיר "ילד מפתח", סיפורו של ילד בן 6 שגדל בתנאים נוראים. אלבומה החמישי מגלה סינגר-סונגרייטרית ששיריה מחלחלים בקלות, מלודיים להפליא בסגנון בלדות המיד-טמפו. שרה על הבינו-בינה בלי דרמה,
לא, אני עדיין לא הולך להעיף סופרלטיב שברק חנוך הוא הדבר הבא ברוק המקומי. עדיין לא. בואו נמתין עם זה. אבל לפי הופעת ההשקה של אלבום הבכורה, זה יגיע, ואני מקווה בשבילו שזה לא מאוחר מדי. אחרי הכל ברק חנוך
מומי לוי בא לגלות לנו – אהבה מהי. הא עושה את זה בחלק מהשיר בשיטת האלימינציה: "שירים שקל מדי לכתוב – זאת לא אהבה". לא נראה לי שהטקסט הזה היה מאוד קשה ומסובך לכתיבה. אינו עובר גבולות הנדוש – "כמה
הטון של הדס דגול משדר רטט של תסכול ודאגה. הקול – מיוחד, נקי, צלול. היא שרה על הריצה הזו בחיים לקבל משהו, אבל אז מתברר שלא רודפים אחריה, וכל הבעיה קיימת אצלה – "האם זה געגוע או פחד מלבד". ויש
