דצמבר ב15, 2007

ברודוויי שאני אוהב

הטנור הכי לוהט מדור נפילי זמרי האופרה –  שוחה במחוזות ברודוויי המסורתיים כמו לוויתן במי אוקיינוס עמוקים, נתמך בתזמורים יפהפיים בביצוע הסימפונית של לונדון בניצוחו של יוג'ין קון. תנו לטנור הזה באקצנט איטלקי להכניע אתכם. שירו איתו. מתחילים ב- Try

יותר טוב לסלוח

ההפקה לוקחת את שירי מיימון אל ז'אנר הפופ סול, זמרות אמצע מסלין דיון ועד מריה קארי. טקסט: אבינועם חי שמחי חיבר שיר סביר, מעין  מדריך שימושי איך להתגבר על צער הפרידה, לא התעלות פיוטית, אולי אפילו  קצת – מלאכותי, אבל בסדר. קחי הרבה

לא בטוחה

מרוגשת. נסערת. לא בטוחה, עדיין אוהבת. חושבת. אולי לקחת סיכון. מישהו אחר? עדי כהן, כוכב נולד 2, שרה על אהבה אסורה. על המישהו האחר בחייה. עדיין חושבת עליו. כמה עדי יודעת להיות מלודרמטית. להיות בתוך השיר. כמו חוותה על בשרה את

מי שאני

מנור שבת (26) היא הבת של שלומי שבת ואחייניתה של  לאה שבת. מה שמוביל מיד לשאלה: האם זה עבר בתורשה. האם הגנטיקה מוכיחה את עצמה? אז ככה: גיליתי לפחות גנצ'יק של האחיינית, לא הרבה מעבר. השיר? – היא אורזת את

כל חושי

שי נעוס בחר במילות רגש בומבסטיות ומיופייפות לתאר רגש אהבה. "כל חושי זועקים", "אין לי מקום מלבד חום גופך נשמתך את כל חיי", ובכל זאת זה נשאר כלוא בתוך עצמו – "מתמהמה מדחיקת רגשותיי". שימוש בשפה ארכאית, חריזה שבלונית, המנגינה

כל הדברים

איך "בסופו של המשחק היא מהלכת שיכורה ומשאירה אותי מותש". נוי אלוש מקונן על יחסים שהסבו טראומה – רגליים שמוטות, צלקות, והמילים שהוא כתב לה סתם. איכשהו התחלתי את הסינגל בגרסת אינסטרומנטאל, שמעידה על פס קול דאנס אווירה סטייל הדפש

יעקב

יעקב אומר שהכל יסתדר ושרק צריך להאמין, כי מלאכים בשמיים שרים לה, לה, לה. יעקב Who? יעקב Why? לפני שאני מרים טלפון לטל שגב לברר, אומר כמה מילים על השיר.  אני מאזין לו, כאשר מחלוני נשקפים עננים שעוד רגע יתעבו

עמליה

לא נגלה את אירלנד, אם נספר שעל ארצנו הקטנטונת ממשיך לעבור גל של מוסיקה קלטית. נכון שלא מדובר בצונאמי, אבל יש המשכיות, הרכב שמוליד הרכב, ובמקרה הזה "קלטאן" היא נצר ל"ימי הבינתיים" של גיא קרק ואיריס איל, שבויי מחוזות המוסיקה

כלום

מתחיל קצב אפטמפו מהיר, רוק בסיסי תזיזיתי, ואז מגיע הקול הגבוה הזה, טיפה היסטרי – שמספר על הרצון המוגזם לתפוס את כל העולם, לא להפסיד טיפה של מידע, ובסך הכל – במהות – הראש נשאר חלול, וכשנפגשים מדברים על כלום.

ויש ימים

גיא כהן הזכיר לי סוג שנסון דרמטי. גם הטקסט הזה – סיפור אישי ברשימה מפרטת – מאפיין כתיבה מהסוג הצרפתי, שיר נוגה, מלודי להפליא. עדי (24) הוא כנר (כן, "ילד פלא" מגיל 5) קלאסי מדופלם. דף הביוגרפיה מספר כי את

דילוג לתוכן