שירים של ניסיון ותמימות חלק ב'
מריאן פיית'פול – הופעה בישראל, ההמשך
09/03/2008
מריאן פיית'פול – הופעה בישראל, ההמשך
עדיין אחת ויחידה. גברת בלוז במידה מסוימת. הרבה עשן סיגריות בקול שלה, אבל זה לא רק מיתרי הקול השרופים, אלא האמירה שיוצאת מהטונים, משהו שמגיע מניסיון. ההבדל בין מריאן של לפני עשרים שנה ובין זו ששמענו בחולון הוא בבשלות ובבגרות.
שרון זועק: "איך שלא נסתכל על זה אנחנו פה לבד". לחשמלית שמנגן יהל דורון יש כאן לא פחות "אמירה" מאשר להולצמן, שמסתפק בטקסט רזה. "אקדח" ממשיך קצב תזזיתי, אבל בתוספת הרמוניות א-לה סיקטיז. על אחת שניסתה לפתות, ומצאה עצמה מול
בסוף השבעים ג'ו ג'קסון ואלביס קוסטלו בלבלו הרבה מאזינים שהתקשו להבדיל ביניהם, במיוחד לאור העובדה שהם רצו כמעט במקביל כשני נציגים מאוד מוכשרים של תקופת הפוסט-פאנק והניו-ווייב. ג'קסון בלט במיוחד ב – Is She Really Going Out With Him?, אבל
דרבוקה ועוד – הם כבר שני כלים שמזוהים עם מוסיקה ישראלית. ואם הולכים בגדול על משבצת מוסיקת העולם, הרי הקטע הראשון "דאנס נאורוטי" הוא הצבע האופייני לנגנים מקומיים שמנגנים בסגנון ים תיכוני עם הפנים למערב. זהו נגן העוד (הג'מבוש והבריטון)