אנדרו בירד, משורר הפופ משיקגו, הזכיר לי רופוס ויינרייט שהופיע כאן. גם משהו מג'ף באקלי בסגנון הזה של פואט-סטורי-טלר אינטילגנטי קול גבוה, מאוד תחושתי. אנדרו בירד הוא כנר מיומן, שלפי הביוגרפיה באתר שלו – למד לנגן משמיעה בלבד באמצעות המתודה
אנשים רצים אחרי הכסף/ אני רץ אחרי הלב שלך", מבשר לה ליאור פרחי. וגם "את מתאימה לי כמו כפפה בהזמנה/ בתוך כל הפזל משלימה את התמונה". יש אהבות ענק בז'אנר הזה, המכונה "ים-תיכוני" שהוא איזשהו עידון אלטרנטיבי ל"מוסיקה מזרחית".
במונחים אירוע של בלוז, רק רוני פיטרסון יכול כנראה לייבא בלוזיסט ונגן מפוחית מופלא כמו טד רובינסון, שיודע להחליף צבעים וגרובים, לשחק נפלא בקולו. וכשמקבלים את הבלוז מרובינסון ופיטרסון, לא צריכים נגנים שחורים בסביבה. טד רובינסון ורוני פיטרסון בהופעה
לקאלטשר קלאב Culture Club, היו בשמונים 7 להיטי טופ טן בבריטניה ו-6 בארה"ב. המוסיקה של הלהקה אופיינה כפופ-סול קל וזוהתה גם עם סגנון הניו-רומנטיק הבריטי, אם כי לא יישרה קו איתו. הצלחת הלהקה התבססה על הדמות האנדרוגינית הכריזמטית והסנסציונית של
