ינואר ב1, 2010

ציור

לחן מפותל שמשרטט את תחושות המלחין כאילו הוא מצייר במוסיקה. ליריות, פופ וקלאסיקה. דואט פסנתר-גיטרה-קול של רגעי התעלות. יצירת אל-מוות שממשיכה איתם מ"מאחורי הצלילים"

מאמי

עוד טקסט שאני קורא בימים האחרונים על מי שמבקש מאהובתו להפסיק להתייפח (ראו הביקורת על עומר אדם), כנראה סוג של מניפולציה רגשית בז'אנר הים-תיכוני, אלא שכאן המניפולציה מתוחכמת יותר: וכשמדובר בחייל ש"אין לי זמן לדבר אני תכף עולה לשמירה", שמבקש

דילוג לתוכן