דוד ד'אור נע בין עגמומיות מתקתקה, רגשנות מלודית, קצב וקישוטים אוריינטליים. פרט לשיר לסלואו אחד יפהפה כשלעצמו של ארקדי דוכין – רגשני לאללה, כל המילים והלחנים הם של הזמר. זה אלבום מפתיע בשפע מנגינות קליטות, ובהפקה מוסיקלית עדכנית שמשדרגת את
אם בלב מעניקי הדוז-פואה פועם לב רומנטי חסר תקנה – אז הראל סקעת לוקח את האירוויזיון בהליכה.
אני שומע את Unexpected הפאנקיי בפתיחה, ואומר: דווקא הריתם נ' בלוז הצפוי של אנג'י סטון הוא מה שיתפוס את שוחרי הסגנון הותיקים, שאינם מתעקשים על אלישיה קיז ומוכנים לקבל את ה – neo-soul. של אנג'י. באלבומיה הקודמים היא ניסתה היפ
למה אני אוהב את הדג נחש? כי הם צילום הרנטגן שלי. כי הם לא מפחדים. כי הם אומרים את שחשוב להם להגיד. כי הם ממשיכים לשאול מי אנחנו בכל השיט המקומי ומה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים. אני אוהב את
