אלבום הסול Soulicious The Soul Album
קליף ריצ'ארד: קטעים מאלבום הסול החדש עם פרסי דלדג', קנדי סטאטון, פרדה פיין
קליף ריצ'ארד: קטעים מאלבום הסול החדש עם פרסי דלדג', קנדי סטאטון, פרדה פיין
בטח שאני אכתוב שזה קיטש. זה לא קיטש? תגידו לא – ואני לא אתווכח, כי הרי מרגול שרה את זה "מהלב". לפי השיר, יש לה עכשיו לב גדול. אמא-אוהבת-מוחלת וגם הופכת עולמות בשביל הילד שלה.. בקומוניקט המצורף מדגישים, שמרגול אינה
השירים הגדולים? פרט לכך שזוהי עוד איזו מניפולציה על חולשותיו הרגשיות של "המאזין הממוצע". תביטו ברשימה (מטה) יש שירים, שלמרות שחיקותם, הם מסתדרים במסגרת רצף קליט ומחניף, שהייתי מוכן לשמוע בנסיעה במכונית. חוט מקשר? סגנון? – פרט למטאל, רוק, ג'אז
טורי איימוס קלאסית. כלומר היא נכנסת לאולפן עם השראה גדולה ממוסיקה קלאסית לכל תקופותיה – באך, שוברט, שומן, שופן, מנדלסון, סקרלטי, מוסורגסקי, ועד סאטי. אקוסטית מאה אחוז. הפסנתר שלה חוזר למרכז. לידה רביעיית מיתרים, אבוב, קרן אנגלית, קלרניט, באסון. היא עושה
אם פסטיבל מוסיקה ישראלי – אז "הפסנתר מארח", יוקרתי ומבוקש, או כמו שאומר מנהלו שבי מזרחי: כולם מתדפקים על שעריו. חלק מהאמנים נדחים לשנה הבאה. זהו פסטיבל לא מסחרי במהות התוכניתית-אומנותית שלו. כלומר: אין מצב שבעיתות רגילות אהוד בנאי יזנח