ניגונו של הים השקט מלנכולי, טעון מתח דק, הגיטרות החשמליות משתתפות בזעקתו-צערו. המוסיקה ממחישה את מה שמתחת לפני השטח. עוטפת בקדרותה. בתוך השגרה הוא מספר עליה – רואה אותו ולא אכפת לה, והכי כואב – שזה אמיתי. גבע אלון בעברית
רק שלא ישכח אותה במכונית, כשמתרחשת השריפה. כוס מים לא תכבה. מכל מקום: מסוכן לנעול את כל הדלתות. ועוד הצעה: בשביל לקרוע את העיר, עדיף איזו מכונית גדולה. לא מכונית קטנה. לפחות שהפריכה תהיה במרצדס. בשביל הדאווין אתה לא יכול
אני שומע פולקות, רילים, ג'יגים קלטיים, מארשים ברטוניים ועוד שילובים המגיעים עד צלילים בלקניים, השפעות ים תיכוניות ועוד אלמנטים מהשדה הענק של מוסיקת העם. הצלילים פריכים, קליטים, טעונים אנרגיה, מנוגנים בוירטואוזיות, מלאי חיים. "קטיפה שחורה" היא הרכב קרוס-קלטשר ישראלי, שמגיש
כמו ב"נשים שישים 1" רוב השירים כאן צרובים בזיכרון הרגשי של קשישי הסיקסטיז. גם הגברות מעוררות בלוטות הנוסטלגיה חוזרות. האם קוני פרנסיס הבכיינית של הטנגו "גיטרה רומנה", להיט איטלקי נוטף שמלץ, היא אותה קוני פרנסיס טון ששומעים בשיר אחר באוסף –
